Page 3 - etmol 83

‫בימי העליה הראשונה ותחדש! ש‪1‬י חגים ־ ט״ו ב שבט וט״ו באב ובחגים אתרים‪1‬תוםש טקסים וחגיגות‬

‫מאת יפה ברלוביץ‬

‫הספרדית‪ ,‬היו יוצאים אלה משפחות־משפחות לפקוד את‬ ‫כל הקורא בכתבי העליה הראשונה‪ ,‬מתוודע שוב ושוב‬
‫קברו של שמעון הצדיק‪ .‬בפרקי זכרון שלו )‪,(1895‬‬ ‫אל נסיונותיו של היהודי לבנות את עצמו בארץ־ישראל ‪-‬‬
‫מתוארת חגיגת ל״ג בעומר באותה שנה‪ ,‬בפיקניק המוני‪ ,‬בו‬ ‫כאדם חדש‪ ,‬כעם חדש וכתרבות חדשה‪ .‬חלק בלתי נפרד‬
‫הקהל האשכנזי רב יותר מן הקהל הספרדי‪ ,‬שכן חיפש גם‬ ‫מנסיונות אלה הוא גם חידושה של מסורת החג‪ .‬ואכן כבר‬
‫הוא הזדמנות לבלות בנוף החופשי‪ .‬כידוע‪ ,‬שוכן קברו‬ ‫עם השנים הראשונות להתיישבות‪ ,‬מקבל לוח״השנה‬
‫של שמעון הצדיק בואדי ג׳וז‪ ,‬בין עצי זית עבותים‪ ,‬ולאחר‬ ‫הארצישראלי פנים שונות ממה שידע היהודי עד״כה‪ ,‬הן‬
‫התפילות נהגו הספרדים לחגוג בסעודה בצל העצים‪ .‬לפי‬ ‫בגולה והן ב״ישוב הישן״ בארץ‪ .‬כיוון שבלוח חדש זה ניתן‬
‫ילין‪ ,‬היה מגיע למקום גם קרקס עם דוב מרקד ועושה־‬ ‫למצוא; א‪ .‬חגים שלא נחוגו כלל בקרב הקהילה היהודית‬
‫להטים‪ ,‬שלא לדבר על הרוכלים הערביים שבאו למכור את‬ ‫במשך אלפיים שנות גלות; ב‪ .‬חגים שנחוגו‪ ,‬אלא שעתה‬
‫מרכולתם‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬מיני מתיקה ומשקאות)כמו סוס ולימונ*‬ ‫הוטענו בנוסף‪ ,‬הן במשמעויות לאומיות חדשות‪ ,‬והן‬

‫דה(‪.‬‬ ‫בטקסים ובמנהגים חדשים שהם פועל״יוצא מחיי הארץ‬
‫ומהווי שבה‪ .‬נראה שמתיישבים ראשונים אלה‪ ,‬בכמיהתם‬
‫ט״ו בשבט וט״ו באב‬ ‫לתרבות־חיים ארצישראלית משלהם‪ ,‬ניסו ליצור ויהי־מה‬
‫מסורת־חג לאלתר‪ ,‬ולא לחכות עד שזאת תתפתח ותתגבש‬
‫בתקופת העליה הראשונה נתחדשו שני חגים שכוחים‬
‫שעניינם הטבע‪ :‬ט״ו בשבט וט״ו באב‪ .‬חגיגות ט״ו בשבט‬ ‫מאליה‪.‬‬
‫הן פרי יוזמתו של ההיסטוריון‪ ,‬הסופר והמחנך זאב יעבץ‪.‬‬
‫יעבץ ביקש להעניק לט״ו בשבט משמעות של חג אביב‪,‬‬ ‫סדרת החגים המתחדשים בארץ־ישראל‪ ,‬הם כמובן אותם‬
‫בדומה לחג האביב שנוהגים לחגוג באירופה בראשון למאי‪.‬‬ ‫חגים המתקשרים לעבודת־האדמה‪ ,‬ואשר ההיערכות‬
‫ואכן בסיפור שלו בשם ״ראש השנה לאילנות״ חוגגת‬
‫המושבה !הוד את ט״ו בשבט כמועד לכל דבר‪ .‬משביתים‬ ‫הטקסית בטבע ובנוף היא מהותית להם‪ .‬מחדשיהם ‪ -‬הם‬
‫את הלימודים בבית־הספר‪ ,‬ובעוד הילדים משתובבים‬ ‫אנשי ה״ישוב החדש״ המנהיגים אותם לראשונה במושבות‬
‫בשדות ובאפרים ברגליים יחפות ובתלבושת אביבית קלה‪,‬‬ ‫ורק לאחר מכן מאמצים אותם גם תושבי הערים‪ .‬יש לציין‬
‫מברכים המבוגרים איש את רעהו במשלוח־מנות מירקות‬ ‫כי היהודי העירוני בארץ באותם ימים כמעט ולא יצא לחוג‬
‫את חגיו בחיק הטבע שמחוץ לעיר בה התגורר )כמו‬
‫ירושלים‪ ,‬טבריה‪ ,‬צפת(‪ .‬דויד ילין הירושלמי מספר‬
‫בהתרגשות רק על יום אחד בשנה בו היו חוגגים מחוץ‬
‫לחומות‪ .‬היה זה ל״ג בעומר‪ ,‬ולפי המנהג של בני העדה‬