Page 8 - etmol 83
P. 8
דרך הרוח
מאה שנה ל ׳לא זה הדרף מאת אחד העם,
המאמר ששינה א ת פני התחיה היהודית
מאת שולמית לסקוב אחד העם
בשמיטה מתוך חשש שאם לא יותר הדבר יאבד גם המעט לפני מאה שנה ,ב־ ,1889נזרע הגרעין הראשון לרעיון
שהושג עד כה .רבני ארץ־ישראל כנגדם דרשו לנהוג של המרכז היהודי בארץ־ישראל במאמרו של אחד העם ״לא
בעניין בכל חומר הדין .בין שתי מגמות אלה נחלקו ,למרבה זה הדרך״ שהופיע בי״ב אדר ב׳ תרמ״ט בעתון ״המליץ״
הפלא ,גם החילונים ,שכן איכרי גדרה ,שהיו ידועים שיצא לאור בבירה הרוסית פטרסבורג ,היא לנינגרד של
כפורקי עול מצוות ,החליטו דווקא לשבות באותה שנה
מתוך אהדה לפטרונם ומנהלם יחיאל מיכל פינס ,שנמנה עם היום.
המחמירים בעניין .היחסים בין המחנות התחדדו והעניין כשם שהיה המאמר צעד ראשון בדרך ארוכה בחיי
התרבות היהודית הלאומית ,היה גם צעד ראשון למחברו
הפך להתמודדות רבתי בציבור היהודי. בשדה הספרות .הוא היה הפירסום החשוב הראשון שלו
אם לא די בכך הונחת על חובבי־ציון סירוב שני מאת בדפוס ,והוא הופיע לא בשמו ,אשר גינצברג ,אלא בשם
ממשלת רוסיה לתת רשיון לחברתם שאותו טרחו להשיג העט שלו :אחד העם .שכן גינצברג לא התכוון להיות סופר
מאז התלכדותם בוועידת קאטוביץ ב״ .1884להם נראה כי אלא ביקש להגיב על המתרחש כאחד מן העם וכשם שלא
לו רק קיבלו את הרשיון היו כל בעיותיהם נפתרות :אפשר פילל כי התחלה זו היא ראשית בדרכו כאחד מגדולי
היה לגייס הרבה יותר כסף ,אגודות החובבים היו מתבטלות המסאים העבריים בכל הזמנים ,לא העלה על דעתו שמאמרו
וההנהגה לא היתה נתונה לדרישותיהן ולחציהן .אך, יצמיח במרוצת הזמן תורה שלמה שתעניק לו את התואר
כאמור ,הרשיון הנכסף לא נתקבל. ״אבי הציונות הרוחנית״.
והנה בא אחד העם וטען כי לא זה הדרך; שמקורו של אחד העם התחיל לקחת חלק במעשי חובבי־ציון ברוסיה
הכשלון אינו בכל אותם קשיים אלא שעצם נקודת המוצא כמה שנים לפני פירסום מאמרו אבל כפי שהוא כותב בזכרו־
נותיו ,״הייתי מתחילה נחבא אל הכלים ובצמא שתיתי כל
להתיישבות היתה שגויה. הגה היוצא מפי חברי ...אך מעט מעט סר פחדי מעלי
וכך כתב :רעיון התחייה הלאומית זכה עם הופעתו וראיתי ונוכחתי ,כי גם אני בעניי יש לי לפעמים לחדש דבר
להתלהבות גדולה .משנלווה אליו המעשה ,ישוב ארץ מה ...ומאז הייתי ל׳אחד המדברים׳ ולא תמיד שבו דברי
ישראל ,החלו גם מתנגדים להודות שאין מחשבת התחייה
רעיון רוח .אבל קרה דבר מוזר :בעוד שהרעיון ללא ריקם״.
המעשה הלך והתפשט ,הלך והלהיב ,הרי עם המעשה לא רק ״לא שבו ריקם״ לשון המעטה היא והמאמר ״לא זה
שאינו קונה חסידים חדשים אלא גם חסידיו מכבר רפו הדרך״ אינו סתם ״דבר מה״ חדש אלא חידוש גמור ,לפחות
ידיהם וכל מה שהם רוצים עתה הוא שמעט המושבות במה שנוגע לחובבי״ציון ,כי הוא קרא להם לעשות תפנית
בארץ־ישראל יחזיקו מעמד .אבל גם כאן אין נחת בגלל
״הסכסוכים והמריבות והמעשים המגונים אשר מלאה הארץ חדה במסלול שהלכו בו עד כה.
אותם״ .גדול הכאב מאד על שרעיון צעיר הולך וגווע
באבו ,מה גם שההתעוררות לתחיה בעמים אחרים מגבירה הצורך בתמורה
חיילים ,והכוונה היא לאיטלקים ,ליוונים ולבולגרים שלחמו
לעצמאותם ולבסוף השיגוה .מדוע ,אם־כן ,קרה כפי שקרה איש לא פיקפק בכך שיש צורך בתמורה ,כי מצבו של
אצל היהודים? מאשימים שני גורמים בהידרדרות :מכאן את ישוב ארץ־ישראל באותו זמן היה בכל רע .אחרי שבע שנים
אנשי ה״חלוקה״ ומכאן את רוטשילד ופקידיו בארץ .אבל, של התיישבות לא הגיעה לעצמאות גם אחת מתשע
שואל אחד העם ,איך להסביר את העובדה ,שאנשים המושבות שהיו קיימות אז ולא נראה כל סיכוי שיצליחו
מסויימים מסוגלים למוטט תקוות עם שלם? והוא תוהה ״אם לעמוד על רגליהן בעתיד הקרוב :כך היה בחמש המושבות
לא עלובה היא תנועה לאומית כזו שהצלחתה תלויה ברחמי שבחסות הבארון רוטשילד וכך -בארבע המושבות
נדיב ובצדקת משרתיו :שאינה יכולה לעמוד בפני החלוקה האחרות ,ששלוש מהן נתמכו על ידי חובבי־ציון .במושבות
הבארון לא חסר הכסף ואת הכשלון תלו בחוסר נסיון
האומללה הנלחמת על קיומה בשארית כוחה״. מספיק בחקלאות .במושבות החובבים חסר קודם כל הכסף,
מאחר שסיכסוכים פנימים מנעו מאגודות החובבים לשלוח
מעשה בטרם עת את תרומותיהן לקופה הכללית המממנת את ההתיישבות.
בעיצומו של מצב עגום זה פרץ הריב הגדול בעניין
הסיבה ,אליבא דאחד העם ,עמוקה יותר .אשמים מנהיגי השמיטה שחלה בה בשנה ,1889 ,הראשונה להתיישבות
התנועה הלאומית שלא נתנו לרעיון להתפתח באורח טבעי המחודשת .רוב רבני חוץ לארץ התירו לעבד אדמה
8