Page 4 - etmol 83
P. 4
חגיגות פסח ברחובות ,תחרויות ו׳׳יריד’ הגינה)כיוון שבעונה זו לא מצויים פירות טריים ,ופרי הדר
עדיין לא גידלו אז במושבות(.
נה ,לפיכך היוותה מושבה זו מוקד לעליה לרגל בתאריך זה,
כאשר האורחים הרבים חוגגים בה את ט״ו באב גם הצעה חדשנית נוספת של יעבץ היא נטיעת עצים.
במכתב ששלח בשנת 1888לבארון רוטשילד ובו מערך
כראשית היווסדו של ״הישוב החדש״ כולו. תוכניות לבית״הספר החדש בארץ ,מציע יעבץ ,בין
על החגיגות והטקסים שנערכו ביום זה בראשון־לציון, השאר ,לחדש את ט״ו בשבט לחג לימודי ו״לערוך בו ברוב
אני למדים לא רק מן הכתבות שהתפרסמו בעיתונות של חן והדר את העצים ,הנטעים ,השושנים והפרחים״ .הבארון
אותם ימים ,אלא גם מהסיפורת שנתחברה אז .רישומו של רוטשילד אינו משיב ליעבץ ולתוכניותיו ,אבל הלה ,בהיותו
אירוע זה היה כה רב שסופרים בני התקופה בוחרים מורה ומנהל בזכרון־יעקב ,מיישם לראשונה רעיונו זה בט״ו
להעמיד סביבו עלילות סיפוריות .כך למשל זאב יעבץ, בשבט של שנת ,1890כאשר יוצא הוא עם התלמידים
בסיפורו ״חמישה עשר באב בארץ ישראל״ ) ,(1902שוזר לנטוע עצים ברחובות המושבה .אלא שחידושו זה של יעבץ
שתי פרשיות חיים סבוכות של עלם ועלמה ,המוצאות את זכה ,בכל זאת ,להיענות ,וב״ 1904אנו קוראים בעתון
הירושלמי ״השקפה״ את רשימתו של המורה היפואי ח.ל.
פתרונן על רקע חגיגות ט״ו באב בראשוךלציון. זוטא המבקש להנהיג מנהג מקובל זה במושבות ,גם בערים:
וכך מתאר יעבץ את פתיחת החגיגות בערב שלפני, ״מקנא אני בכם חברי המורים אשר במושבות ,שיכולים
כשהוא מוצא לנכון להעמיד תמונה מקיפה של נוהגי אתם לקיים את המנהג היפה והמועיל של נטיעת עצים
השמחה שם :״הפעמון הקדים היום לצלצל שתי שעות לפני בראש השנה לאילנות״ )התלמידים בערים החלו במנהג זה
מועדו ,בשעה החמישית אחרי הצהריים .בעוד שעה היו אחרי ,1907לאחר החלטה שנתקבלה באותה שנה באסיפה
מרבית יושבי המקום רחוצים ולבושים בגדי כבוד ומתהל־
כים בפרדס בין התמרים .הילדים חובשי מגבעות ואיזורי הכללית של הסתדרות המורים העברים(.
עור וילדות לבושות לבנים וחגורות תכלת משחקים ואכן נטיעת עצים הלכה והפכה למהות המרכזית של החג
ברחובות .הנערים נושאים דגלים אשר כעין ספיר מראיהם, בארץ ,כאשר גם הטקסיות סביבה הולכת ומתפתחת .תחילה
ודמות גור אריה מזנק מרוקמת עליהם ...עד כה וכה בא הקיפה החגיגה רק את הנטיעה עצמה .לאחר מכן נתלוותה
השמש .מעט מעט העלו עששיות מכל מיני צבעונים בין אליה השירה ,כאשר יעבץ הוא הראשון התורם לה שירים
העצים .בעוד חצי שעה בצאת רבים מיושבי המקום ומן מתאימים )כמו :״זמר לילדי ארץ־ישראל בחמישה עשר
האורחים מבית־הכנסת הגדול ...השמיע קנה־רובה שלושה בשבט״ ,ו״על השושנים״( .מספר שנים מאוחר יותר
קולות לאות .והנוגנים נתנו קול בכל כלי שיר; לקול זמרת משתלבים גם קטעי דיקלום והכרזה )או בלשוננו :מסכת(
הנבלים ,הכינורות והחצוצרות נקהלו אל מקום מעמדם זקן בחגיגות .בשנת 1908מתפרסם ב״השקפה״ מחזה בשם
ונער איש ואישה ...בעלי הבתים הזקנים הוציאו את ״הבחלן״ מאת יהושע ברזילי״איזנשטדט .המערכה השניה
שולחנותיהם לפני הספסלים אשר מחוץ לבתיהם ,ויקראו פותחת בסצנה של נטיעות ט״ו בשבט ,כאשר בטקס המוצג
איש איש למיודעיו האורחים לסעוד את ליבם ולטעום מיין כמסורת מימים ימימה ,משתתפים לא רק תלמידים אלא בני
כרמיהם ...והנשים השיבו את נפשותן בשיקוי לימונים... המושבה כולה .לפי ההוראות לבמה ,מתנהלת החגיגה על
והנה נחש בריח כליל אש מתעופף ועולה מן הארץ אל רקיע ״גבעה חרושה בהקרקע גומות גומות ...תזמורת מנגנת
השמים ששם הוא מפיץ אור גדול ...מתפתל ומתהפך תלמידי בית־הספר הולכים בשורה ...אחריהם בסך כורמים,
ופתאום הוא מתפוצץ להמון רסיסי אש הנפוצים ואובדים איכרים ,פועלים״ .הטקס מתנהל ,כאמור ,בסימן של מסכת,
במרחבי חשכת הלילה״ .יש לציין כי זיקוקי דינור אלה ,היו כאשר על רקע של שירת הילדים ,יוצא איכר אחר איכר,
מהמעמדים המלהיבים שפירנסו את החגיגות הליליות בכל בידו שתיל והוא מכריז על נטיעתו .כמו :״אחי! שתיל הזית
המושבות .היו אלה פנסי נייר מוארים ,בצבע אדום וירוק, נטעתי ,יהי לנו לאות כי יקום בנו דברי החוזה רהיה כימי
העץ עמי׳״ או :״הרבה חשבתי מה אטע ,הבטתי סביבי אך
שהיו מפריחים אותם למעלה בעזרת חוטים ,כמו עפיפונים. קוצים אך דרדרים ראיתי .החלטתי ,הנני נוטע סרפד
תיאוריו של יעבץ מתרכזים ברחובה הראשי של להראות כי יש בכוח אדמתנו להפכו להדם״ ,וכדומה .מכאן
המושבה ,ואילו תיאוריו של שמואל רפאלוביץ בסיפורו נראה ש״המסכת״ שליוותה מעמדים רבים בתרבות החג
״חמישה עשר באב״ ) ,(1898מוציאים את גיבורי העלילה
אל הכרמים .בעקבותיהם ,מתוודע הקורא אל בנות המושבה הארצישראלית ,ראשיתה בטקס של ט״ו בשבט.
הסובבות בשמלותיהן הפשוטות ללא קישוט או עדי ו״אך
פרח או חבצלת תקוע על כל חזה וחזה״ ,כי ״ראשון עשירה יום הולדת לישוב
היא בפרחים וחבצלות״ :עוקב אחרי מחולותיהן המתבצעים
לקול שירי־ציון הידועים ,המושרים בפני הבחורים )כמו: כאמור ,גם ט״ו־באב מוצא את התחדשותו כבר בעצם
השנים הראשונות של ההתיישבות כאן :אלא שבנוסף
להיותו ,כמנהג בית שני ,חג חקלאי)הנחוג בימי הבציר(,
וחג האהבה )בו משתדכים צעירים וצעירות תוך כדי
המחולות בכרמים( ,ניטען הוא עכשו גם בתכנים לאומיים
יישוביים )יום ייסוד המושבה( .ואכן כל העוקב אחר תאריך
ייסודן של המושבות הראשונות ,נוכח לדעת כי המתיישבים
השתדלו תמיד לכוונו לתאריך של חג ,ובעיקר לחג שיש בו
מן המשמעות הארצית־אדמתית .כך נוסדה פתח־תקוה
בסוכות ,מטולה בשבועות ,ואילו בט״ו באב נוסדו לפחות
שלוש מושבות ,והן :ראשוךלציון ,יסוד־המעלה ורחובות.
למותר לציין שצרוף המועדים של חג מסורתי וחג היסוד,
הטביע בתאריכים האמורים תוכן כפול ,תוכן של מורשת
העבר ותוכן של התחיה בהווה .ט״ו באב הפך לאחד החגים
הפופולאריים בתקופה זו ,בשל צירוף חגיגות הבציר לייסוד
מושבת הכרמים ראשוךלציון .כידוע ,נתקבל מועד ייסודה
של ראשון־לציון בתרמ״ב -כמועד תחילת העליה הראשו־
