Page 5 - etmol 83
P. 5

‫בארץ הזאת היא היא שמכתיבה להם‪ ,‬כבאורח טבעי‪ ,‬את‬
                                                   ‫הטקס הזה‪.‬‬

‫מדורות בשמחת־תורה‬

‫אין לדעת אם אמנון הורביץ )הילד הראשון בגדרה(‪,‬‬                                   ‫תהלוכה לכבוד חגיגות פסח ברחובות ‪ 3 -‬ו‪19‬‬
‫קיבל תיאוריה זו‪ ,‬על כל פנים‪ ,‬בזכרונותיו הוא מדווח על‬
‫הדלקת מדורות בגדרה בכל הזדמנות‪ :‬הן בחג והןיבאירוע־‬                              ‫״חושו אחים חושו״ או ״ראשון״לציון עיר כוננו״(; ומקשיב‬
‫של־חול כשרצו לשוות לו אופי חגיגי)בעיקר לכבוד בואם‬                               ‫לזקני המקום המפליאים לספר בהסטוריה הקצרה והמפעימה‬
‫של אורחים(‪ .‬מדורות אלה תרמו לא רק להגברת השמחה‪,‬‬
‫ולריבוי האור בחשכת הלילה‪ ,‬אלא לצלייתם של תפוחי־‬                                                                  ‫של התיישבות היהודית כאן‪.‬‬
‫האדמה שהיו למאכל הגדרתי המסורתי‪ ,‬והגישו אותו עם‬
‫דג־מלוח וכוסית יין )ואולי כאן מקור המנהג של ״הקאר־‬                              ‫פרט לתיאורי חגים מתחדשים‪ ,‬נראה כי גם חגים‬
‫טושקעס״ ‪ -‬תפוחי־אדמה ברמץ‪ ,‬שמאוחר יותר הפך לחלק‬                                 ‫מסורתיים הולכים ומתגוונים במאפיינים שלא היו קודם‬
                                                                                ‫לכן‪ .‬מאפיינים אלה אפשר לייחס להשפעתם של מנהגי‬
                 ‫בלתי נפרד מהווי המדורות של בני הנוער(‪.‬‬                         ‫ערב‪ .‬נראה שהמתיישב היהודי־אירופאי המבקש להחיש את‬
                                                                                ‫תהליך הפיכתו לארצישראלי‪ ,‬מוצא בסיגול מנהגי הילידים־‬
‫אלא שחג־המדורה המרכזי אותם חגגה גדרה לא היה‬                                     ‫הערביים אמצעי תורם לכך‪ .‬מכאן הוא מסגל לו)לפי סיפורי‬
‫בפורים אלא דווקא בשמחת״תורה‪ ,‬כשגם טקס זה משתמע‬                                  ‫העליה הראשונה(‪ ,‬את התלבושת של הכפייה והגלאביה‪,‬‬
‫כחגיגה חקלאית הקשורה לחיי הטבע‪ .‬בעיתון ״הבוקר״‬                                  ‫את דרך האירוח על מחצלות ונרגילה‪ ,‬וכן את דרך ביטויי‬
‫)תשרי תש״י(‪ ,‬מספר הורביץ אודות חג מקומי זה‪ ,‬אשר‬                                 ‫השמחה של יריות באוויר וקריאות ההידד בערבית‪ .‬נוהג‬
‫ציין בזמנו אך ורק את גדרה ולא התפשט לשאר המושבות‪.‬‬                               ‫אחר שמצוין היה אצל הערבים‪ ,‬ושהיהודים סיגלו להם‪ ,‬הוא‬
‫כותב הורביץ‪ :‬״הגיע בוקר היום המיוחל‪ .‬חבורות״חבורות‬                              ‫בידור הקרואים־החוגגים במשחקים ובתחרויות‪ ,‬כמו דהירה‬
‫יצאו ילדי המושבה וסולמות בידיהם‪ .‬הם עברו מאחורי‬
‫גדרות החצרות והעמיסו על הסולמות ערימות של זמורות‬                                     ‫על סוס תוך כדי הפגנה וירטואוזית בשימוש בכלי נשק‪.‬‬
‫גפנים‪ ,‬מאותן שהכורמים היו מכינים להסקה ולאפיית לחם‬                              ‫בסיפור אחר משל יעבץ‪ ,‬המתאר את חגיגות פורים‬
‫למשך כל השנה‪ ,‬ומן הגדרות סחבו את כל קש״השומשומין‪,‬‬                               ‫במושבה גדרה)״דרך שלושת ימים״‪ ,(1903 ,‬עורכים צעירי‬
‫ואת כל זה העבירו למרכזו של הרחוב‪ ,‬בקרבתו של בית‬                                 ‫המקום ״פנטאדיה״ כזאת‪ ,‬המתנהלת לפי כל כללי הטקס‬
‫הכנסת‪ .‬שם התקינו‪ ...‬שתי ערימות‪ ,‬האחת למוקד והשניה‬                               ‫הערבי‪ .‬בפנטאזייה זו משתתפים גם אורחים ערבים מהכפר‬
‫לדלק למדורה‪ .‬מכל החצרות אספו את הסלים שנפסלו‬                                    ‫השכן‪ ,‬וכיוון שהצעירים היהודים כבר שולטים היטב‬
‫מהובלת ענבים בזמן הבציר‪ ...‬והכינו מהם ׳מגדל בבל׳‬                                ‫במשחקים טקסיים אלה‪ ,‬יוצאים שני המחנות לתחרות זה‬
‫גבוה באמצעה של הערימה המוכנה למוקד״‪ .‬כלומר‪:‬‬                                     ‫בזה‪ ,‬לצהלת הקהל‪ :‬״באו הערביים מן הכפר הקרוב בסוסי­‬
‫הנסיבות למדורות אלה היתה סוף עונת האסיף‪ ,‬שזימנה את‬                              ‫הם ויתערבו בתוך אנשי המקום אשר קידמו פניהם ברצון‪,‬‬
‫הצטברותם של ענפים יבשים מהכרמים‪ ,‬וסלי־קש‬                                        ‫ויהי אחרי אוכלם מעט וישמחו גם הם את קהל הרואים‬
‫משומשים מעבודת הבציר‪ ,‬לכדי חומר דליק וטוב עבור‬                                  ‫בהפליאם לעשות לעיניהם בחרבותיהם השלופות והשנונות‬
                                                                                ‫אשר יזרקו אותם השמיימה ויתפסו אותן בכפיהם‪ ,‬אחרי‬
                                                      ‫מדורות‪.‬‬                   ‫התהפכו כמה פעמים במרום מבלי מחוץ את ידיהם‪ ...‬כתום‬
‫וממשיך הורביץ בתיאורו‪ :‬״משהחשיך היום החלה‬                                       ‫עשרה רגעים הוציאו כל האיכרים הצעירים את סוסיהם‬
‫החגיגה המיוחדת של גדרה‪ ,‬לפי המנהג המקומי‪ .‬בעוד‬                                  ‫וישחקו עם שכניהם ויסבו במעגל לחמדת עיניים‪ ,‬וירעישו‬
‫הילדים מתכוננים ל׳הדלקה׳ החלו מבוגרים ובני הנוער‬                                ‫אחורנית ויטו את סוסיהם במחולות המחניים‪ ...‬ויקרבו יחד‬
‫מתאספים בקצהו של הרחוב ובשירת ניגונים‪ ...‬התחילה‬                                 ‫ויסורו אחורנית ויטו את סוסיהם אל כל אשר חפצו ויריצום‬
‫מסתדרת ׳הרונדה המסורתית הגדרתית של שמחת תורה׳‪...‬‬                                ‫כרגע ויעצרום כרגע‪ ,‬כאילו לא למדו מילדותם מלאכה‬
‫יד ביד נאחזו‪ ,‬זרוע בזרוע נשתלבה‪ .‬ההולכים בראש‬
‫התחילו נכנסים תוך ריקוד ושירה לבית הראשון שברחוב‬                                                                                       ‫אחרת״‪.‬‬
‫בפתח אחד‪ ,‬עוברים בכל החדרים‪ ,‬סוחפים עמהם את‬                                     ‫באותו סיפור מציין יעבץ מנהג טקסי נוסף שקיבלו‬
‫הנשארים בבית ויוצאים בפתח השני‪ .‬וכך היו עוברים מבית‬                             ‫היהודים מן הערבים‪ ,‬והוא ‪ -‬הדלקת מדורות בליווי הקשה‬
‫לבית בשרשרת חיה‪ ,‬שרה ורוקדת עד הבית האחרון ומשם‬                                 ‫בכלי*נחושת‪ ,‬וקפיצות מעליהן‪ .‬גם באותה חגיגת פורים‬
‫חזרה למדורה הבוערת ומאירה שבמרכז״‪ .‬הורביץ שכותב‬                                 ‫מדליקים צעירי המושבה מדורות‪ ,‬ויעבץ‪ ,‬הבקי בספרות‬
‫זכרונות אלה‪ ,‬כחמישים שנה אחרי האירועים הנזכרים‪,‬‬                                 ‫התלמוד‪ ,‬מנסה להסביר מנהג זה לאו דווקא כחיקוי‬
‫מודע לייחודם של המנהגים שהתפתחו במושבה זו‪ ,‬ואם כי‬                               ‫לערבים‪ .‬את דעתו זו הוא שם בפי אחד הגיבורים הטוען כי‬
‫חלקם כבר אינו נחוג‪ ,‬הוא מפרטם אחד לאחד כשהוא מכנה‬                               ‫מדורה בפורים היא למעשה מנהג יהודי עתיק שנזכר עוד‬
                                                                                ‫בגמרא )מקזווךתא דפוריא(‪ .‬על כך עונה לו אחד החוגגים‪,‬‬
                                     ‫אותם ״מסורת מקומית״‪.‬‬                       ‫שאין להתפלא כי צעירים אלה כיוונו למנהגי אבות‪ ,‬כיוון‬
‫ואכן מכל החגים שהתחדשו‪ ,‬או החגים המסורתיים‬                                      ‫שמקור המנהגים כולם הוא בטבע הארץ בה כל עם שוכן‪.‬‬
‫שניטענו בטקסים חדשים‪ ,‬נראה שרק את ט׳׳ו״בשבט‬                                     ‫כך שגם אם לא מכירים צעירי גדרה גמרא זו‪ ,‬עצם הישיבה‬
‫ממשיכה ארץ־ישראל לחגוג עד היום‪ ,‬ככתבה וכלשונה של‬
‫העליה הראשונה‪ .‬שאר הטקסים פשטו צורה ולבשו צורה‬
‫כשהם מתגלגלים במסורות אחרות )כמו המדורה בגדרה‬
‫שהפכה ל׳׳קומזיץ״(‪ ,‬או מצטמצמים )כמו ט״ו באב שהיה‬
‫לתאריך של נישואין וחגיגות מדי פעם בקיבוצים( או‬

                                                 ‫נעלמים כליל‪.‬‬

‫לעיון נוסף‪ :‬מתי התחילו לנטוע ‪ -‬א‪ .‬הכהן בעת־מול ‪;5‬‬

‫דימויים וזכרונות בתקשורת בין־דורית בנדרה הביל״ויית ‪-‬‬

                                                                     ‫נילי אריה‬
   1   2   3   4   5   6   7   8   9   10