Page 9 - etmol 83

‫הפחת רוח התחיה בעם עתה היא מעשה בראשית כי‬
‫בקרב היהודים כמעט גוועה התודעה הלאומית‪ .‬אכן‪ ,‬עד‬
‫לחורבן בית ראשון התבססו חיי העם על תורת משה שכל‬
‫כולה קודש לטובת הכלל‪ .‬עם החורבן וככל שרבו צרות‬
‫העם הלך זה ונכבש לדאגה לטובת הפרט‪ ,‬שהרי הכלל הלך‬
‫והתפורר וטובתו ״לא יכלה עוד להלהיב ולרומם את הלב״‪.‬‬
‫הואיל וחיי העולם הזה היו מלאי מרורים נתפשו לרעיון‬
‫האושר בעולם הבא שהוא אושר פרטי‪ ,‬כאשר העולם הזה‬
‫משמש לו רק פרוזדור שבו מיטהרים כדי לזכות בטובה‬
‫הנכספת‪ .‬לשם כך שיעבד הפרט את קיום המצוות שבתורת‬
‫משה למטרה זו והפקיעו מתעודתו המקורית‪ ,‬טובת הכלל‪.‬‬
‫עתה‪ ,‬משלובתה הגחלת הלאומית מחדש‪ ,‬״צריכים היינו‬
‫להקדיש ראשית פעולתנו ל תחיי ת הל ב בו ת‪ ,‬להגדיל את‬
‫האהבה לחיי הכלל״‪ .‬פעולה כזאת היא ממושכת מאד ואמת‬
‫היא כי לו ננקטה אולי אי־אפשר היה להתחיל במעשה‬
‫בארץ־ישראל עתה‪ .‬אבל ראוי הדבר‪ ,‬כי משיחדור הרעיון‬
‫לעומק יהיו המעשים מוכתרים בהצלחה‪ ,‬ויהי כעבור זמן‬
‫רב‪ .‬אלא שמעוררי התנועה היו קצרי רוח ורצו לראות‬
‫מעשים עוד בחייהם ומכיוון שלא היתה היענות לרעיון‬
‫הכללי ולמען הכלל דרבנו את האנשים על ידי הפחת תקוות‬
‫לתועלת פרטית ״ויצאו לקרוא את קריאתם בשם ה קיבה‬
‫ה ר ע ב ה״‪ .‬חישבו חשבונות בדונמים ובבהמות שיביאו‬
‫להצלחת הפרט המתיישב בארץ־ישראל‪ .‬ואכן‪ ,‬נמצאו‬
‫אנשים ש״עלו אל הארץ הטובה לאכול ולשבוע ולראות‬
‫חיים נעימים ובעלי הרעיון הביטו ונהרו״‪ .‬אבל לא בדקו מי‬
‫העולים ״שרובם לא התעתדו כלל לקבל יסורים באהבה‬
‫בשביל תכלית כללית״ ומכיוון שהחשבונות בדבר הדונמים‬
‫והבהמות לא התאמתו‪ ,‬המתיישבים מרעישים שמים וארץ‬
‫כדי להשיג את טובתם הפרטית‪ ,‬מה פלא שהשאיפה הגדולה‬
‫נפרטה לפרוטות? לפיכך לא זה הדרך‪ .‬אכן‪ ,‬אסור להזניח‬
‫את היש שבארץ וצריך לבסס את המושבות ככל האפשר‬
‫אבל העניין האמיתי לא יוושע על ידן ״כי לב העם הוא‬
‫היסוד שעליו תבנה הארץ והעם קרוע ופרוע״‪ .‬יש לפעול‬

‫״לא בחיל ולא בכוח כי אם ב רו ח״‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬יש לציין כי המאמר המוכר לנו הוא גירסה שניה‬
‫וזאת מאחר שהגירסה הראשונה נפסלה על־ידי הצנזורה‬
‫הרוסית‪ .‬שתי הגירסאות מצויות בידינו‪ ,‬אבל קשה לדעת‬
‫מה פסול מצאה הצנזורה בגירסה הראשונה‪ :‬יש הגורסים כי‬
‫לא נראה לה איזכור עליית זרובבל בגירסה הראשונה‪,‬‬

‫שהיה בו לדעת הצנזורה ״עידוד למרד״‪.‬‬

‫תגובות מעטות‬ ‫ומיהרו לגשת למעשה בטרם עת‪ .‬״לפי שדחקו את הקץ‪ ,‬על‬
‫כן לא עמד טעמם בם ופעלם אין ידים לו״‪ .‬מימוש של‬
‫מידת ההתרשמות מ״לא זה הדרך״ יש בה משום דוגמה‬ ‫אמונה או אידיאל תלויים במעורבות רגשית מצד אחד‬
‫לעצם טענתו של אחד העם איך נפרט העניין לפרוטות‪.‬‬ ‫ובמעשה מצד שני‪ .‬אם המעשה כרוך במאמץ גדול יכול‬
‫הדעה הרווחת היום היא שהמאמר עורר רעש גדול‪ ,‬אך‬ ‫הציבור לעמוד בו רק אם המעורבות הרגשית תשתלט עליו‬
‫למעשה לא כך קרה‪ .‬המדפדף בגליונות העיתונות של אותם‬ ‫כדי כך שבכוח האהבה לעניין יתגבר על הקשיים וישוכנע‬
‫זמנים ימצא כי הם מלאים דברים על סיכסוך השמיטה‪ ,‬על‬ ‫בריאליות של ההגשמה‪ .‬כדי להחדיר בציבור את הייחס‬
‫כך שגדרה מקיימת אותה רק בגלל עצלות‪ ,‬שרבנים אלה‬ ‫הרגשי לרעיון ולהביא להתפשטותו חייבים לנווטו ״אנשי‬
‫פגעו באלה על רקע ההיתר לעבוד בשביעית ועוד כיוצא‬ ‫לב המסוגלים מטבעם לצמצם כל חיי רוחם על נקודה אחת ‪-‬‬
‫באלה דברים‪ .‬ואילו מאמרו של אחד העם שביקש‪ ,‬בעצם‪,‬‬ ‫רעיון אחד וחפץ אחד אשר לעבודתו יקדישו כל ימיהם‬
‫לערער את האשיות שעליהן התבססו חובבי ציון‪ ,‬זכה בסך‬ ‫ויקריבו כוחותיהם עד הנשימה האחרונה״ )כלומר ‪ -‬לא‬
‫הכל לשלוש תגובות ורק אחת מהן מאת אישיות בולטת‬
‫כראשי חובבי ציון העוסקים בישוב ארץ״ישראל רק בשעות‬
‫מבין החובבים‪.‬‬ ‫הפנאי ואילו עיקר זמנם מוקדש לעבודה המשמשת להם‬
‫ראשון המגיבים היה אהרון יצחק רטנר‪ ,‬במאמר בשם‬ ‫מקור פרנסה(‪ .‬כי רק אנשים עם יקוד כזה בלב ומסירות‬
‫״לחזק ידים רפות״‪ .‬רטנר‪ ,‬חובב־ציון שביקר בארץ‪ ,‬נוכח‬ ‫כזאת מסוגלים לגרוף אחריהם את האחרים‪ ,‬בתחילה ‪-‬‬
‫ממראה עיניו כי המצב אכן ביש הוא ועדיין המושבות‬ ‫אנשים מן השורה שאין יכולתם גדולה‪ ,‬אבל עם התפשטות‬
‫״תלויות ועומדות ומפרפרות בין החיים ובין המוות‪.‬״ את‬ ‫האמונה יתנו יד לדבר גם גדולי העם‪ ,‬עד שיתייצבו הם‬
‫הכשלון תולים אלה שיושבים מרחוק בעיקר באיכרים‬
‫ומאשימים אותם בשנוררות‪ ,‬בנרגנות ובהתמרדות‪ .‬אבל מי‬ ‫בראש התנועה‪ .‬אז תגיע שעת המעשים וכיוון שהללו יבואו‬
‫שראה את הדברים בעיניו יודע היטב כי אין טובים מאלה‬
‫בשעה הכשרה לכך‪ ,‬יוכתרו בהצלחה‪.‬‬