Page 11 - etmol 83
P. 11
הפומפיירים של זכרון
כשכולנו מזויינים מכף רגל ועד קודקוד ה״פומפיירים״ באו בחודש אוגוסט של שנת ,1896
ב״כלי המשחית״ שלנו .כלי הכיבוי לכבות דליקה בתשעה בו ,פרצה בזכרודיעקב ,ב״בית
וחביות המים .ואולם ,אהה! -כשניגש- והיא כובתה מעשה היין״ ,הוא היקב ,שריפה גדולה,
נו למקום המעשה נוכחנו לדעת ,למגי- לפני זה, שהפחידה את כל תושבי המושבה ,כפי
נת לבנו ,כי השריפה נכבתה לפנינו מי עשה זאתי שתיאר זאת שבוע אחר־כך עתון
ומלאכתנו נעשתה בידי אחרים ,כלומר ה״חבצלת״ הירושלמי ,והללו התחילו
בידי בעלת הבית ,מרת פ .שמיהרה מאת עמרם קליין לצלצל בכל הפעמונים שבמושבה ומכו
נות היקב החלו לשרוק ובני זכרון־
וכיבתה את הדליקה בסוכה הקטנה, כובעים מיוחדים של נחושת-קלל מברי יעקב ובנותיה -מאיר־שפיה ובת־
בשני דליי מים ,וגם ילדיה הקטנים קים וחגורות עור על הכתפיים והמות שלמה -נזעקו למקום והתחילו בכיבוי
ניים בעלי אבזמי מתכת נוצצים ,ושאר הדליקה .הרופא והחובש עמדו סמוכים
עזרו על ידה -מעשה שטן!״ כלי תשמיש הצריכים לגופא דעובדה, עם ״חיתולים ורפואות״ -כדברי העתון
המפקד כעם על כך שנמנע ממנו הכל כתיקונו וכהלכתו ,כפי שנהוג -כדי לחבוש את הפצועים .לא עבר זמן
להראות גבורתו וגבורת כבאיו והוא בערים הגדולות בחו״ל ,וביחוד שם, רב ומאמצי התושבים נשאו פרי -והש
הרים קולו ושאל :מי העז לכבות את בפאריס ,והכל ,כמובן ,על חשבון הבא- ריפה כובתה .העתון הביע תמיהה על
פקידי הבארון ומהנדסיהם המקימים על
האשי! רון -אין כסף נחשב!״ הבתים גגות רעפים אדומים ,כדי להיות
-א-ני - ..ענתה האשה בפחד ורתת אבל לא היה מזל למכבי-האש ,שום דומים לבתי אירופה ,וגגות אלו יסודם
דליקה לא פרצה במושבה והם הסתפקו
-ומה יש? בתמרונים .עד שמן השמים ריחמו מעצים הנוחים לדליקה.
-מה יש? -חזר המפקד על שאלתה, עליהם ובחג הסוכות של אותה שנה שנה אחר-כך בחודש אייר של שנת
הלא על פי ה״סטאטוטים״ )התקנות( פרצה דליקה בסוכה אחת ומכבי-האש תרנ״ז הבעירו שומרי היקב בזכרון-
שלנו ,אסור לזרים שאינם מבני אגודת- הגיעו מייד למקום ומפקדם בראשם. יעקב מדורה כדי לחמם את גופם בקור
נו לכבות בעצמם את האש ...זהו הלילה ואיש אחד שראה את האש
סיפר קרניאל; מרחוק החל לרוץ ברחובות המושבה
תפקידנו אנו!... ״קול החצוצרה נשמע ברמה .מתוך ולצעוק ״גוואלד! היקב בוער!״ ובני
האשה ניסתה להתנצל ,כי לא יכלה התרועה והשברים ניכר היה ,כי הפעם המושבה נזעקו לקול הקורא ורצו ליקב,
לחכות עד בוא ה״פומפיירים״ לכבות אירע מאורע רציני .לא היו רגעים נושאים דליים ומגריפות ,וכשבאו
את האש - ,ולכן הקדימה לכבות בעצ מועטים וכל הכבאים 32 -במספר - למקום נתברר להם ,כי אין זו שריפה,
מה .והשנית ,טענה עוד ,לא ידעה לרבות הסוס הזקן ,להבדיל ,שהיה אלא מדורה פשוטה שכובתה מייד
מה״סטאטוטין״ של החברה .הכבאי מושך בעול החבית של המים -התייצבו
הראשי לא יכל להבליג על אש חמתו הכן .יצאנו חוצץ בפקודת המנהיג, בשלושה פחי מים.
והוא צעק על האשה המסכנה :את היתה זו אמנם זעקת שוא ,אבל
תשלמי קנס של חצי נפוליון לפי מכבי״האש של זכרון המאורע גרם להקמת חבורת מכבי-האש
ה״סטאטוטין״ שלנו ,ותזכרי להבא הראשונה בארץ .העתונאי 'יהושע
קרניאל ,מראשוני זכרון-יעקב ומהע-
לבלי להתערב עוד בעניינים שלנו! תונאים הוותיקים בארץ ,שהיה עד
בעלת-הבית שילמה את הקנס ומאז לאותה שריפה ,סיפר עליה לפני
ידעו כל בני זכרון-יעקב ,כי את הדלי ארבעים-וחמש שנים בעתון ״הכבאיי
קות במושבה רשאים רק מכבי-האש
המתנדב״;
לכבות .וכך היה.
יסוד ״הפומפיה׳’
״זכורני היטב -במוצאי-שבת ,בכ״א
אייר תרנ״ז ,ימים מספר אחרי השריפה
המדומה ,הפקיד בן שימול הזמין אליו
לבית הפקידות את צעירי המושבה
והציע לפניהם לייסד חברת ״מכבי אש״
)פומפיה בלע״ז( ,מחברים מתנדבים,
כדי לשמור על המושבה משריפות,
ובעיקר ,מגניבות השכנים .מספר החב
רים שהתנדבו למפעל זה היה שלושים
ושניים .המדריך והמחנך היה מר אליהו
קנטור ,מהנדס צעיר במושבה ,ושלושת
סגניו היו :ישראל נידרמן ,אלטר גרף
ובנימין ריבקינד .לתכלית זו הובאה
מפאריס מערכת שלימה של כלי הכיבוי
למיניהם ,משאבות וצינורות ,סולמות
וקרדומים ,כשילים וכילפות ,והעיקר -
וו