Page 14 - etmol 83

‫שלשת הסופרים‪ ,‬בעברית או ביידיש‪,‬‬ ‫מת־הקנוותמושה‬
‫והאם לקרוא לאהל ״אהל פרץ״ בעב­‬
‫רית או ״פרץ׳ס אהל״ ביידיש‪ .‬לבסוף‬ ‫קברה של השחקנית רחל קמינסקה‬ ‫בית־הקברות‬
‫הוחלט על פשרה והיא‪ ,‬כי בחלק הקדמי‬ ‫היהודי‬
‫יחרטו הכתובות ביידיש ובחלקו האחו­‬ ‫בגנשא‪,‬‬
‫רי בעברית‪ .‬בבית קברות זה קברה של‬ ‫הגדול‬
‫אסתר רחל קמינסקה ״אם התיאטרון‬ ‫בעולם‪,‬‬
‫היהודי״ ובסביבתה קבורים שחקנים‬
‫יהודים אחרים‪ .‬באותו מקום קבור גם‬ ‫נותר עד היום‬
‫שמעון גריצהנדלר‪ ,‬החזן הראשי הרא­‬
‫שון של בית‪-‬הכנסת טלומצקה שנפטר‬ ‫מאת עקיבא צימרמן‬
‫בשנת ‪ .1917‬בנו של אותו חזן‪ ,‬הסופר‬
‫מייצ׳סלב גריזבסקי התנצר בנעוריו‬
‫ויחד עם חברו אנטון סלונימסקי מומר‬
‫אף הוא‪ ,‬היה מחשובי הסופרים בפול­‬
‫ניה‪ .‬גם סבו של אנטון‪ ,‬חיים זליג‬
‫סלונימסקי עורך ״הצפירה״ קבור‬

‫בבית‪-‬עלמין זה‪.‬‬
‫רבני ורשה הרב שלמה זלמן‬
‫ליפשיץ‪ ,‬הרב חיים דוידזון‪ ,‬הרב דב‬
‫בריש מייזליש‪ ,‬מלוחמי חרות פולין‬
‫במאה הקודמת‪ ,‬הרב ישעיהו מושקט‬
‫ורבנים חשובים אחרים מצאו מנוחתם‬
‫בבית‪-‬עלמין זה‪ .‬הרב מבריסק חיים‬
‫סולובייצ׳יק‪ ,‬שנשיא המדינה חיים‬
‫הרצוג נקרא על שמו‪ ,‬קבור אף הוא‬
‫כאן‪ ,‬וכן הנצי״ב מוולוזין‪ ,‬הרב נפתלי‬
‫צבי יהודה ברלין‪ .‬בחלקת הסופרים‬
‫מוצאים אנו את קברו של המשורר‬
‫והמחזאי העברי מתתיהו שוהם‪ ,‬בעל‬
‫״צור וירושלים״‪ ,‬ולידו אורי ניסן‬

‫גנסין‪.‬‬

‫לא לפגוע בכבוד המת‬ ‫אחד מבתי־העלמין היהודים הנודעים את מתיהם בבית קברות זה‪ .‬אין כל‬

‫בספר ״לאות ולעד״ על בתי‪-‬עלמין‬ ‫והגדולים ביותר באירופה‪ ,‬אם לא אפשרות לערוך רשימה של כל הנפט­‬
‫יהודים שחרבו‪ ,‬שערך אותו משה‬
‫פרגר‪ ,‬מסופר כי המתים בבית‪-‬קברות‬ ‫הגדול שבהם‪ ,‬הוא בית־העלמין היהודי רים שכן פנקסי החברה‪-‬קדישא של‬
‫זה נקברו כשראשיהם מופנים לשער‪-‬‬
‫הכניסה של בית‪-‬הקברוח‪ ,‬וזה בניגוד‬ ‫שברחוב אוקופובה פנת רחוב גנשא ורשה‪ ,‬שאחד ממזכיריה היה הסופר‬
‫למקובל שמתי ישראל נקברים ורגליהם‬
‫מכוונים לשער‪ ,‬כדי שימהרו לקום בעת‬ ‫בוורשה‪ .‬כיום שונה שמו של רחוב יצחק לייבוש פרץ‪ ,‬אבדו בשואה‪ ,‬אבל‬
‫תחיית המתים‪ .‬הסיבה לכך היא‪ ,‬כי‬
‫בשנת תקס״ו )‪ ,(1806‬כאשר חנכו את‬ ‫גנשא‪ ,‬רחוב שהיה מיושב רובו ככולו ביוזמתו של הד״ר שמחה בונים וייס‬
‫בית‪-‬העלמין‪ ,‬היה הנקבר הראשון יהודי‬
‫נודד שלא ידעו את שמו‪ .‬בטעות נקבר‬ ‫על־ידי יהודים‪ ,‬והוא נקרא על שמו של מלובלין‪ ,‬נערכה רשימה של ‪ 15‬אלף‬
‫אותו בר‪-‬מינן כשראשו מופנה כלפי‬
‫שער הכניסה וכשנודע הדבר אסר רבה‬ ‫מפקד המרד בגיטו ורשה מרדכי אניל־ נפטרים הקבירים בבית‪-‬העלמין‪ .‬יותר‬
‫של ורשה‪ ,‬רבי שלמה זלמן ליפשיץ‬
‫מגדולי הפוסקים בדורו‪ ,‬להוציא את‬ ‫ביץ‪ ,‬אך בפי היהודים ידוע בית־עלמין מכל משקף בית‪-‬עלמין זה את חייהם‬
‫המת מקברו ועל כן נקבע לדורות‪ ,‬כי‬
‫כל המתים בוורשה יקברו בצורה בה‬ ‫זה כבית־העלמין שברחוב גנשא‪ .‬של יהודי ורשה לכל גווניהם‪ .‬בצד‬
‫נקבר אותו אלמוני‪ ,‬על מנת שלא לפגוע‬
‫הנאצים שמחקו כל זכר לתולדות יהודי מצבות עממיות מן הטיפוס הקבוע‬
‫בכבודו‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1973‬הוכרז בית‪-‬עלמין זה‬ ‫וורשה לא נגעו לרעה בבית־עלמין זה‪ ,‬בבתי‪-‬עלמין יהודיים רואים אנו שם את‬
‫כמונומנט היסטורי על‪-‬ידי ממשלת‬
‫פולין‪ .‬עשרות מיהודיה הישישים של‬ ‫בניגוד לבית־העלמין השני שבוורשה עבודותיהם של הפסל מרק אנטוקולס‪-‬‬
‫ורשה באים לבית‪-‬הקברות בחודש‬
‫אלול כדי לעזור בניכוש העשבים ובני­‬ ‫ברחוב ברודנא שחולל על־ידי הנאצים‪ .‬קי‪ ,‬דוד פרידלנדר‪ ,‬מיצסלב לולסקי‬
‫קוי הקברים‪ .‬לאחרונה הם נעזרים‬
‫בתלמידי בתי‪-‬ספר מישראל המבקרים‬ ‫שבנה את מצבתו של יוצר האספרנטו‪,‬‬

‫בורשה‪.‬‬ ‫ד״ר אליעזר זמנהוף‪ ,‬שגם מצבתו‬

‫בין מאה״וחמישים אלף הקברים כתובה באספרנטו‪.‬‬

‫שבבית־עלמין זה‪ ,‬המחולק ל־‪104‬‬

‫אוהל פרץ‬ ‫רובעים‪ ,‬קברים של אנשי״שם יהודיים‬
‫בצד קבריהם של פשוטי עם‪ ,‬רבנים‬

‫ואדמו״רים‪ ,‬סופרים ומשוררים ואנשי־‬

‫במה יהודיים‪ ,‬מנהיגים ציונים‪ ,‬סוציא­ אחת המצבות המרשימות ביותר‬

‫ליסטים‪ ,‬דתיים‪ ,‬אנרכיסטים‪ ,‬קברי בבית‪-‬עלמין זה היא ״אוהל פרץ״ ‪-‬‬

‫אחים של יהודים שנספו בשואה וקברי־ חלקת הקברים בה קבורים הסופרים‬

‫הם של קומוניסטים יהודים שחיו כל י‪.‬ל‪ .‬פרץ‪ ,‬י‪ .‬דינהזון וש‪ .‬אניסקי‪ .‬מצבה‬

‫ימיהם בצלם של הפטיש והמגל‪ ,‬אך זו הוקמה על‪-‬ידי אברהם אוסטרג׳ה‪.‬‬

‫בבוא יומם ביקשו להיקבר בבית־ כשאנו עומדים ליד ״אהל פרץ״ נזכרים‬

‫אנו בויכוח הסוער שהתעורר בשעתו‬ ‫העלמין היהודי‪.‬‬

‫יהודי ורשה החלו לקבור בשנת ‪ 1806‬בוורשה באיזו לשון לחרות את שמות‬

‫‪14‬‬