Page 3 - etmol_142
P. 3
חצי יובל לעת־מול
מאת פרום׳ שלמה סימונסון
במלאת חצי יובל ל ע ת ־ מ ו ל ,הגיעה העת להעלות על שהיה עלינו לבוא אל לב התלמידים בדרך בלתי־אמצעית,
הכתב מעט דברים על לידתו של נתב העת ועל תולדותיו מאז מחוץ למסגרת ההוראה הפורמאלית־ הפרונטאלית .עמדה
לנגד עיני דוגמתו של עמוס דה־שליט המנוח ,שאף הוא ביקש ועד עתה.
ע ת ־ מ ו ל נולד במלחמת יום כיפור ,וזה סיפור המעשה .לדבר במישרין אל לב הנוער בנושא המדעים ,שהיה קרוב
כשפרצה המלחמה הוטל עלי להשתתף בקליטתו בצה״ל של לליבו ,מבלי להזדקק למסגרת בית־הספר ,ולשם כך החל
טיל הנ.ט .׳טאו׳ .במסגרת תפקידי היה עלי לערוך ביקודם להוציא לאור את ״לדעת״.
ביחידות צה״ל בחזית המצהת ,להציג בפני היחידות יגאל אלון ושד החינוך שלאחריו תמכו ברעיון ,אידאית
ומפקדיהן את הכלי החדש ולנסות ו׳לשכנע׳ אותם לאמץ וחומרית ,ואוניברסיטת תל אביב גיאותה לקלוט את המערכת
ולתפעל אותו במהלך הלחימה ,שהיתה עדיין בעיצומה .בין כתליה .גייסתי את שלמה שבא ,לימים רע וידד ,לשמש
עורך העיתון .הוא שימש בתפקיד זה באחד הערבים ,בעת ביקור ביחידה
עד היום ,במשך כל שנות קיומו של שהיתה ממוקמת בקרבת התעלה,
העיתון ,בהצלחה מרובה ובמסירות נזדמן לי לנהל שיחה עם חיילים ,בני
אין קץ .ע ת ־ מ ו ל זכה להצלחה תשחורת ,בשירות חובה .מקצתם
מרובה ,לא רק בקרב תלמידי התבטאו באוזני בזו הלשון )פחות
בית־הספר התיכון ,קהל היעד או יותר( :״נמאס לנו ,הצעירים,
המתוכנן שלו ,וכל חוברת הופצה להילחם עבורכם ,הזקנים )ואמנם
באלפי עותקים .נדפסו בו מאות הפרשי הגיל בינם לביני היו גדולים(
רבות של מאמדם ,פרי עטם של ולהקיז דם .במלחמה הבאה תצטרכו
טובי חוקרי ההיסטוריה היהודת לעשות את הלחימה לבדכם״.
בימינו. נדהמתי ,אבל זקפתי את
ע ת ־ מ ו ל שם לו למטרה להביא ההתבטאות על חשבון עייפות
בפני הקורא הצעיר את מיטב פריו הלוחמים והצער על הנפגעים מבין
של המחקר ההיסטורי העכשווי החברים.
בתולדות עם ישראל וארץ־ישראל מששבתי הביתה ,נזדמנה לביתנו
לדורותיהם .העיתון חרט על דגלו צעירה ,בת גילם של אותם חיילים.
את ההתנזרות הטוטלית מכל נטיות היא חזרה על אותם הדברים ,אף ני
פוליטיות ,משוא פנים כלשהו ,או במילים שונות במקצת .היא הוסיפה
נהייה חד־צדדית אחר אסכולה הגליון הראשון והצהירה ,שלו השכילו אבותינו
היסטורית זו או אחרת .אף שאין לכלכל מעשיהם ביתר תבונה ,היו
הנחתום מעיד על עיסתו ,נדמה לי מתבוללים בארצות מושבותיהם והיו
שמותר לי לומר כי ע ת ־ מ ו ל עמד נמנעים מלבוא לארץ־ישראל
ומלהסתבך במלחמות רבות הקורבנות עם הערבים .בהמשך יפה בביצוע המשימה הזאת .העיתון פרש בפני קוראיו
ניהלתי איתה דו־שיח ״סוקראטי״ ,שבה היא סיפקה את הצעירים יריעה רחבה ככל הניתן של ההיסטודה שלנו ,אולם
מרבית השאלות והתשובות בעצמה ,והפריכה את הצהרתה לא כתורת אנשים מלומדה ,כי אם כיצירה חיה ותוססת,
מתוך הידע שרכשה בבית־הספר התיכון על אמנציפציה ,המדברת אל לב רובנו ,תהיה השקפתו אשר תהיה .העיתון
אנטישמיות מודרנית ,לידת הציונות המדינית והשואה ,מבלי התנזר מאופנות ההיסטוריוגרפיה ,שפשו בזמן האחרון
שנזקקה לאינפורמציה עובדתית מצירי .היא האשימה את במקומותינו ,ושדינן כדין כל האופנות .לעומת זאת הביא
אופן הוראת ההיסטוריה בבית־הספר באי קליטתו בתודעתה עת־מול בפני קוראיו דעות שקולות ,ככל שהדבר ניתן .הוא
שאף ל״אמת״ ההיסטורית ,שככל שהיא חמקמקה וקשה של המסר המתבקש מתוך הידע שסיפקו לה מוריה.
הבאתי תוכנן של שיחות אלה ושכל כמותן בפני ידידי להשגה ,חשיבות עליונה נודעת לשאיפה אליה ,ואוי למי
המנוח ,יגאל אלון ,שהיה בימים ההם שר החינוך והתרבות .שמוותר מראש אף על עצם המעשה.
הוא הסמיך אותי להעלות את הבעיה ,כלומר את כשלון עתה עם סיום חצי יובל ל ע ת ־ מ ו ל ,פדשתו של העורך,
העברת המסר ההיסטורי לתלמידי מערכת החינוך ,בפני מורי שלמה שבא ,לגימלאות ,ומעבר העיתון לאכסניה חדשה ,לא
ההיסטוהה ,שהתכנסו באותה עת לננס שנתי שלהם .אמרתי נותר לי אלא לברך על המוגמר ,להודות לכל אלה שאיפשרו
בכנס מה שאמרתי ודברי זכו להד קלוש ביותר .נמצאתי למד את הופעת העתון ולקוראינו בעבר ובהווה.