Page 7 - etmol_142

‫ישמעאלים‬
‫וישראלים‬
‫בימי התלמוד‬

‫פשיטות נוודים בתקופת המשבר‬
‫בקיסרות הרומית ‪ -‬חכמים לומדים‬

‫דרכי ריפוי מערבים‬

‫לוחם ערבי‪ ,‬איור מכתב־יד עתיק‬ ‫מאת‪ :‬אהרן אופנהיימר‬

‫מקור אחר בו נזכרים ערבים מצוי גם הוא במדרש איכה‬ ‫תולרות הערבים לפני הופעת האיסלם היוו נושא למחקר‬
‫רבה בקשר ליציאתו של רבי יוחנן בן זכאי מירושלים‬ ‫להיסטוריונים רבים‪ ,‬שעקבו אחרי ממצאים ארכיאולוגיים‬
‫הנצורה ליבנה‪ .‬מדובר שם על ארבעה דוכסים שצרו על‬ ‫ואחרי מקורות כתובים ערבית‪ ,‬יוונית‪ ,‬סורית ופרסיה‪ .‬אבל‬
‫ירושלים בעת מלחמת החורבן וביניהם דוכס ערבייא‪ .‬וזו‬ ‫רק מעטים מאוד מהם עקבו אחרי מקורות המופיעים‬
‫לשון המדרש‪ :‬״שלוש שנים ומחצה הקיף אספסייאנוס את‬
‫ירושלים והיו עמו ארבעה דוכסין‪ :‬דוכס דערבייא‪ ,‬דוכס‬ ‫בתלמוד והמעידים על יחסם של חכמי ישראל לערבים‪.‬‬
‫דאפריקא‪ ,‬דוכס דאלכסנדריא‪ ,‬דוכס דפלסטיני‪ .‬דוכס‬ ‫ברור כיום כי בתקופת התלמוד נערכו שינויים חשובים‬
‫דערבייא תרץ אומרין )שתי דעות( — וחד אמר קילוס‬ ‫בקרב הערבים‪ ,‬שהביאו לגיבוש ישויות לאומיות חדשות‬
‫תחת שלטונם של מלכים ומושלים שונים‪ .‬כך לדוגמה נזכר‬
‫שמיה‪ ,‬וחד אמר פנגר שמיה״‪.‬‬ ‫בכתובת משנת ‪ 328‬שנתגלתה בנאמארה שבסוריה ״מלך‬
‫במהדורת בובר של מדרש איכה מצויים שני שינויים‪.‬‬
‫במקום דוכס דאפריקא — ״דוכס דאפניקא״‪ ,‬ובאשר‬ ‫של כל הערבים״‪.‬‬
‫לשמו של דוכס דערבייא — ״חד אמר אילם היה שמו וחד‬ ‫הערבים מופיעים בשמות שונים בתלמוד‪ :‬ערבייאי‪ ,‬טייעי‪,‬‬
‫אמר אבנר היה שמיה״‪ .‬בובר מעלה את האפשרות‬ ‫נבטייא‪ ,‬הגריאי‪ ,‬ישמעאלים‪ ,‬סרקין‪ .‬על‪-‬פי‪-‬רוב המקורות‬
‫העוסקים בערבים בני זמנם‪ ,‬ולא בנושאים אגדיים‪ ,‬מכנים‬
‫שאפניקא היא פיניקיה‪.‬‬ ‫אותם ערבייאי ואילו התלמוד הבבלי מכנה אותם גם טייעי‪,‬‬
‫אגב‪ ,‬מקור אחר כותב במקום ״דוכס דפלסטיני״ —‬ ‫שם שאיננו מופיע בתלמוד הירושלמי‪ .‬אנו יודעים על שבט‬
‫״דוכס דמסופוטאמיה״)בבל(‪ .‬תיקון זה מתקבל על הדעת‪,‬‬ ‫ערבי בשם טאיא‪ ,‬שחי בצפון ערב‪ ,‬בגבול עם עיראק‪ ,‬בג׳בל‬
‫שכן גם שאר הדוכסים שבאו לערוך את המצור — באו‬ ‫שאמאר‪ .‬הקרבה בין השמות והעובדה כי הוא מופיע רק‬
‫בתלמוד הבבלי מביאה אתנו למסקנה כי מקורו של השם‬
‫מחוץ לארץ ישראל‪.‬‬
‫למרות הכתוב‪ ,‬הרי אגדת מצור ארבעת הדוכסים על‬ ‫טייעי המופיע בתלמוד הבבלי‪ ,‬הוא בשבט זה‪.‬‬
‫ירושלים לא יכולה היתה לקרות בימי החורבן שכן‬ ‫בתקופת המשבר הגדול בקיסרות הרומית במאה‬
‫פרוביניקה ערביה נוסדח רק עשרות שנים לאחריו‪ .‬מעשה‬ ‫השלישית‪ ,‬בין השנים ‪ 235‬ו‪ ,284-‬בהן פעלו האמוראים‬
‫זה אינו יכול להיות קדום למאה הרביעית‪ ,‬שכן רק משנת‬ ‫הארצישראלים מהדור הראשון והשני‪ ,‬נערכו מדי פעם‬
‫‪ 295‬יש דוכס באזור‪ ,‬עד לאותה עת היה מושל הפרובינקיה‬ ‫פשיטות של שבטים ערביים מהמזרח לארץ־ישראל‪.‬‬
‫השבטים ניצלו את התוהו ובוהו ששרר בארץ ושדדו‬
‫מפקד על החילות השוהים בה‪.‬‬
‫אגדה נוספת מקשרת אף היא את חורבן הבית עם‬ ‫ובזזו ישובים רבים‪.‬‬
‫ערבים‪ .‬אבל גם מקורה שלה מאוחר יותר‪ ,‬במאה‬
‫ארבעה דוכסים‬
‫השלישית‪.‬‬
‫האגדה מספרת במקצת המקורות על רבן יוחנן בן זכאי‬ ‫רבי איבו‪ ,‬בן הדור השני של אמוראי הארץ‪ ,‬מוסר באיכה‬
‫העולה לאמאוס ובמקצתם על רבי אלעזר בן צדוק השוהה‬ ‫רבה על מקרים של מצור וסגר שערכו הפולשים על תושבי‬
‫בעכו‪ .‬הם רואים את בתו של אחד משועי ירושלים‪,‬‬ ‫מקומות שונים ומצטט את הנאמר באיכה‪ :‬׳״גדר בעדי ולא‬
‫המלקטת שעורים מבין גללי הסוס לאחר החורבן וכך הוא‬ ‫אצא׳ זה בסגר של ערבייא״‪ .‬מסתבר כי המקור מדבר על‬

‫הנוסח של מכילתא דרבי ישמעאל‪:‬‬ ‫ערבים שהגבילו את תנועת היהודים‪.‬‬
‫״כבר היה רבן יוחנן בן זכאי עולה למעון יהודה‬