Page 21 - etmol 30
P. 21
למעלה — חדר הצוננים ,למטה — חדר הרותחים מודה אני לסניד ה׳ אלוהי שהצלתני מן האור״ )ירושלמי
ברכות ט :ו ,עמ׳ ,Tב(.
בתלמוד בבלי )ברכות ם ,א( נשתמר גם זכר לתקרית בה
נמנע אסון גדול כתוצאה מקור רוחו של רבי אבהו .ריצפה
ע לי ת התמוטטה מעל לחלל הלוהט וללהבות ההסקה ואבהו
מצא את עצמו עומד על קטע ריצפה שעל גבי אחד העמו־
דונים )׳פילה׳ ברומית( .הוא מיהר והושיט tלאדם שבקיר־
בתו והורה לו להושיט vשניה לאיש אשר לצידו וכה הלאה
עד שנוצרה שרשרת של מתרחצים עומדים על עמודונים ו
מחזיקים זה t oזה ,ובהדרכתו של רבי אבהו יצאו כולם
אל מחוץ לבית העולה בלהבות.
אחת הדרכים אשר ננקטו ע ל־ Tי הבנאים כדי להגביר
את בטיחותן של הרצפות הכפולות היתה העמדתן על גבי
מערכת קשתות ,כפי שנתגלו באמאוס .הדעת נותנת שאמצעי
זה ננקט באמאוס דווקא משום שהאיזור היה מועד לרעשים.
אל חדר החמים התחבר חדר רביעי )מספר ( 1אשר טרם
עמדנו על טיבו .אם לא נתוסף אל הבנין לאחר שפסק לשמש
כמרחץ בימי הביניים ,אולי שימש כחדר סיכה בו משחו
הרוחצים את גופם במיני שמנים לפני הרחצה ,ההזעה והעיסוי.
אפשר גם שחדר זה שימש להזעה יבשה )ה׳לקוניקום׳( ,בה
בחרו רק מעטים.
רחצה בבריכה בגינה
בגמר השהיה בחדר החם ובחדר ההזעה ,אם אכן היה
כזה ,חזר המתרחץ דרך החדר הפושר ויתכן שטבל אז בחמים
לראשונה או פעם נוספת ,יצא אל המלתחה ומכאן יצא
לחצר ולגינה .החזית הצפון־מערבית המעוטרת של המרחץ
באמאוס אשר נשתמרה בחלקה ,מרמזת שחצר וגינה או
אחת מן השתיים נתקיימו גם כאן .במקומות שונים ,כמו
ברמה הגלילית ,מקום שם נמצאה הקדשה עברית של בונה
המרחץ ,הותקנה גם בריכת שחיה )׳פיסקינה׳( בגינה ,בה
המשיכו לבלות לאחר הרחצה.
במרחץ שבאמאוס נתגלה חדר מוסק אחד בלבד ,אך נותרו
סימנים שבגילגול קודם היה המרחץ גדול יותר וחדר הפוש
רים היה חדר מוסק אף הוא עם ריצפה כפולה ,וחדר הצוננים
חומם במקצת והיה אז חדר פושרים.
במקומות רבים בארץ נתגלו מרחצאות משוכללים בהרבה
מאלה שבאמאוס ,במרחצאות אלה ,כמו בבית-ירח על שפת
הכינרת או ברמה הגלילית ,היו כמה חדרים אשר חוממו.
ברם להוציא את המרחצאות הביזנטיים בערי הנגב עבדת
ורחובות ,לא נשתמר אף מרחץ ציבורי בארץ באותה שלמות
כמו זה של אמאוס ,מהמסד ועד לטפחות.
מן העולם הגדול יודעים אנו על מרחצאות שנתרמו על-
Tי הקיסר וגדולי המלכות ,על מרהצאות עירוניים וכאלו
שהוקמו ביוזמה פרטית .ממקורות חז״ל מסתבר שבערים
היהודיות בארץ השתייכו המרחצאות לשני הסוגים האחרו
נים .לעתים הוקמו מרחצאות זה ל Tזה וההלכה פסקה בדבר
זכיונות בנדון .הכניסה למרחצאות העירוניים היתה תמורת
תשלום אשר שימש לכיסוי ההוצאות של חומרי הדלק,
הניקוי ,ה שיפח והספקת מגבות לכל דורש .שמני סיכה
הביא עמו המתרחץ ותלמ Tי חכמים היו מלווים את רבותיהם
למרחץ ומשרתים אותם שם .שירות של יציקת מים ,עיסוי
וסיכה סיפקו גם הבלנים הקבועים.
ריב תמ Tהיה קיים מתי ישתמשו נשים במרחץ ומתי
גברים .בישובים עשירים פתרו את הבעיה עלT -י התקנת
מרחץ מיוחד לגברים ומרחץ מיוחד לנשים זה ל Tזה,
שניזונו מאותם מתקני הסקה ומאותה אספקת מים .במקומות
אחרים נקבעו שעות קבועות לשני המינים .על כך למדים
אנו מן המודעות אשר נקבעו משערי המרחצאות .הגיעו
אלינו גם פסקי-דין מגנזי המדינה ברומא ,אשר לפיהם הוענשו
נערים אשר הציצו אל תוך המרחץ ,שעה שהנשים התרחצו
שם ,הבהילו אותן והפריעו להן...