Page 19 - etmol 30
P. 19
מרחצאות ציבוריים היו מצויים אפילו בישובים יהודים תענוגו ת
קטנים ,כפי שמוכיחות החפירות הארכיאולוגיות .המשנה החיים
קובעת ,כי ״כל עיר שאין בה עשרת הדברים הללו אין
ת ל ^ חכם רשאי לדור בתוכה :בית דין ...קופה של צדקה... אבותינו
בימי המשנה והתלמוד
בית הכנסת ,בית מרחץ״. נהנו מהמרחצאות הרומים.
אין ספק שהתאזרחותו של המרחץ הרומי בישוב היהודי חז״ל עודדו את הרחצה.
נהנה מן הדגש הרב אשר ניתן בדת היהודית ובתודעת האדם באמאוס נחשף בית מרחץ
בישראל לענייני טהרה ,שאחד ההיבטים שלה היה נקיון מהמסד ועד הטפחות
הגוף .עניין זה מובהר היטב מתוך הדברים המיוחסים להלל
)ויקרא רבה לד ה ,ג( :״הלל הזקן בשעה שהיה נפטר מ־ מאת מרדכי גיחון
ת ל ^ י ו היה מהלך והולך עמהם .אמרו לו תלמ Tיו :רבי,
להיכן אתה הולד? אמר להם :לעשות מצוה .אמרו לו :וכי אחת מתענוגות החיים של אבותינו מסוף תקופת בית שני
ואילך היתה הטבילה במרחץ .היה זה בילוי ומיפגש חברתי,
מה מצוה זו ? אמר להם :להתרחץ בבית מרחץ״. וכל מי שיכול להרשות לעצמו ,הלך למרחץ מדי יום.
אופייני ליחס כלפי הנאות הרחצה הוא הדרש של רבי ירמיה,
הורדוס מחדש אופנה אשר פירש את הפסוק באיכה ג׳ :״תזנח משלום נפשי ,נשיתי
טובה ...נשיתי )פירוש :שכחתי ונטשתי דברים טובים( —
כאמור ,מקור המרחצאות היה ברומא .כמו בעניינים אחרים
כך היה הורדוס המלך שהכניס את אופנת המרחצאות הרו זה בית מרחץ!״.
מיים בארץ .עוד לפניו היו אמנם קיימים בארץ חדרי רחצה תושבי הארץ באותו זמן לא רצו לוותר על הביקור במרחץ
ומיתקני רחצה ,החל בארמונות מלכי בית חשמונאי ,כמו גם בשבת ,והמשנה והתלמודים דנים בבעיות ההסקה של
ביריחו ,וכלה בבתי אזרחים רגילים כמו למשל בבית צור.
המיתקן והשימוש במים אשר חוממו מבעוד שבת.
אלא שאלה היו מיתקנים פשוטים. יש להניח שהיו בין בעלי הרכוש שהתקינו מרחצאות
ברומא המציא ,באמצע המאה הא׳ לפני הספירה ,אחד סר־ פרטיים ,אולם רוב האנשים השתמשו במרחצאות ציבוריים
גיוס ארטה ,סוחר סיטונאי בדגים ומגדל דגים בבריכות ,דרך )״דמוסיות״ מלשון ״דמוסיון״ שמשמעותו קיצור של מרחץ
לחמם את הבריכות שהתקינן תחת קורת גג ,על־ידי חימום ציבורי ביוונית( .המשנה והתלמוד מספרים על ביקורו של
תחתי ,ה׳היפוקאוסטום׳ .חיש מהר העתיקו שיטה זו גם רבן גמליאל דיבנה במרחץ של עכו )מסכת עבודה זרה מד,
למרחצאות .לא עבר זמן רב ונבנו בתי מרחץ בעלי חדרים ב( ועל נכרי אחד ששאלו ,כיצד זה הוא מתרחץ במרחץ
ומרחבים שונים לטבילה במים קרים ,פושרים וחמים ,לסיכת שעומד שם פסל של האלילה אפרודיטי ורבן גמליאל אמר
הגוף ,לעיסוי ,להתעמלות ,לשחיה ולהזעה לכל הדוגל בשיטה לו כי אינו משיח במרחץ בדברי תורה ,ועוד ענה לו :״אני
זו .אל בתי המרחץ נתלוו גינות או חצרות אשר המתרחצים לא באתי בגבולה ,היא באה בגבולי״ .מדברים אלו אנו
נפשו בהם לאחר הרחצה וגם חישלו את גופם שם בתרגילי למדים כמה דברים החשובים לעניינינו :ההנהגה הרבנית
התייחסה בחיוב לרחצה במרחצאות; השימוש במרחץ היה
התעמלות. מותר אפילו כאשר מוקדש המרחץ לדמות אלילית ומקושט
דעת הרופאים הרומיים וגם דעת חז״ל היתה ,שבדרך כלל בפסלים אליליים; היהודים לא עסקו בשעת המרחץ ,כמנהג
כדאי להקדים לכל פעולה אחרת רחצה בפושרים ,לעבור
לחמים ולחזור לפושרים בדרך אל הטבילה במים צוננים. הגויים ,בדין־ודברים בענייני דת ,הגות ומוסר.
כמו בימינו אנו היו כמובן כאלה אשר נקטו שיטות קיצוניות
ואשר זינקו הישר אל תוך הצוננים .הדוגלים בשיטה של
הזעה על־ידי חימום יבש של החדר ולא באמצעות אדים
זכו בתואר ׳לקונים׳ )ספורטאים ,שנתפרסמו כסמל לכושר
גופני וכוח סבילות( .אבותינו נתפסו להרגלים קבועים ואנו
לומדים עליהם מהתלמוד )בבלי שבת מ״א ,א( :״רחץ בחמין
ולא נשתטף בצונן דומה לברזל שהכניסוהו לאור )אש( ולא
חכניסוהו לצונן .ורחץ ולא סך דומה למים על גבי חבית״.
בעולם הרומי נחשב המרחץ למיתקן כה הכרחי שאפילו
לצבא ,אשר נזהרו מפינוקו וריכוכו ,בנו מרחצאות בכל
מקום חניה של קבע .מרחצאות צבאיים רומיים נתגלו ברמת־
רחל וככל הנראה גם בעין־גדי .מארכיוני יחידות צבא רומיות
במצרים אנו למדים על תורנות של החיילים לעזרת ה׳בליו׳
)הבלן( בין המשימות בשיגרה היומית.
מרחצאותיו המפוארים של הורודוס בכל ארמונותיו כפי
שנתגלו בהרודיון ,ביריחו ,בקיפרוס אשר בקירבתה ובמצדה,
שימשו בודאי דוגמה לבאים אחריו .ולאחר החורבן המשיכו
הרומאים הכובשים ,בבניין המרחצאות והם היו אחד
מסממני הכיבוש .ורבי יהודה בן אלעי מסנגר על מעשי
הרומאים ואומר )בבלי שבת ל״ג ב( :״מה נאים מעשיה של
אומה זו ,תיקנו שווקים ,תיקנו גשרים ,תיקנו מרחצאות״.
חפירות במרחץ של אמאוס
זכה כותב שורות אלה לחפור ולחשוף עם חבריו לעבודה
מן המגמה לארכיאולוגיה של החוג ללימודים קלאסיים ב
אוניברסיטת תל־אביב ,בית מרחץ מהמאה השלישית ואילד
באמואס ,היא חמתא ליד לטרון .אמאוס נתפרסמה ונשתבחה
19
