Page 197 - כשהצבא החליף מדיו

‫חיל הרפואה‬

‫נפגעו חיילים שנזקקו לאשפוז ועדיין נותרו מאות חיילים פצועים בתהליכי‬
‫החלמה ושיקום‪8.‬‬

‫פירוק המערך והקמתו מחדש‬

‫משנחתמו הסכמי שביתת הנשק והחלו השחרורים הגדולים של חיילי תש“ח‪ ,‬שוב‬
‫לא עמד ד“ר שיבא בפני הלחץ הגובר של האוצר ושל מערך הבריאות האזרחי‪,‬‬
‫שנזקק נואשות לצוות הרפואי שעדיין שרת בצבא‪ .‬כדי לשמור למצער על חלקו‬
‫של המערך המפואר שהקים‪ ,‬הציע שיבא לאשפז בבתי החולים הצבאיים גם‬
‫אזרחים‪ .‬הוא כתב‪‘ :‬שנת ‪ 1949‬תחייב אותנו לנצל את מה שהושקע בעמל ובכסף‬
‫בהקמת בתי חולים של הצבא‪ ,‬למען הצבא‪ ,‬יהיה עכשיו [צורך] להקדישו למען‬
‫הצבא ולמען היישוב‘‪ 9.‬ב־‪ 31.7.1949‬הורה הרמטכ“ל לראש חיל הרפואה להגיש‬
‫לו‪ ,‬תוך שבועיים‪ ,‬תכנית מפורטת על המבנה המעודכן של השירות‪ .‬מאחר‬
‫שבאותו מועד טרם סוכם על היקפו של הצבא הסדיר‪ ,‬ביקש רב־אלוף דורי להגיש‬
‫שתי גרסאות לתכנית‪ :‬אחת לצבא בהיקף של ‪ 38,000‬איש‪ ,‬והאחרת — ‪22,000‬‬
‫איש‪ .‬כן דרש לפרט את תהליך הירידה ההדרגתית מהרמה הראשונה לשנייה‪,‬‬

‫כלומר לפרק חלק נכבד של המערך הקיים‪10.‬‬

‫הקרפ"ר‬

‫המשימה העיקרית של פירוק המערך העצום של חיל הרפואה הוטלה על‬
‫מחליפו של שיבא‪ ,‬ד“ר אברהם בלומוביץ שעברת את שמו לעצמון‪ .‬עצמון‬
‫היה דמות חדשה ובלתי מוכרת בצמרת הרפואה הישראלית; הוא הגיע ארצה‬
‫ממחנות העקורים באירופה רק ביוני ‪ ,1948‬זמן קצר לאחר הקמתו הרשמית של‬
‫צה“ל‪ .‬למרות זאת הוא הוצב מיד עם בואו לתפקיד בכיר — קצין הרפואה של‬
‫חזית הצפון‪ ,‬וזאת משום שהיה אחד היחידים שלמד רפואה צבאית ואף שירת‬
‫בתפקידים בכירים בצבא האדום‪ ,‬בימי מלחמת העולם השנייה‪ ,‬ורכש ניסיון‬
‫רב — הן כרופא צבאי והן כמארגן שירותי רפואה צבאיים‪ 11.‬עד מהרה הלך‬

‫ ‪ 8‬לפירוט סוגיה זו ראו אצל הורביץ‪ ,‬כל חייל חזית‪ ,‬עמ‘ ‪.431-429‬‬
‫‪ 9‬ראו מכתב ד"ר שיבא‪ ,6.4.1949 ,‬א"צ‪.99-580/1956 ,‬‬

‫‪ 1 0‬מהרמטכ"ל אל ראש השירות הרפואי‪ ,‬א"צ‪.23-2169/1950 ,‬‬
‫‪ 11‬עצמון למד רפואה צבאית בפולין קודם שפרצה מלחמת העולם‪ .‬לאחר כיבוש פולין בידי‬
‫הגרמנים הוא פעל כרופא ביחידות הפרטיזנים ואף שירת בצבא האדום‪ .‬לקראת סוף המלחמה‬
‫היה מופקד על רשת בתי חולים צבאיים באזור בריסק‪ .‬לפרטים ביוגראפיים נוספים ראו נדב‪,‬‬

‫לבן וחאקי‪ ,‬עמ‘ ‪.16-15‬‬

‫[‪]195‬‬