Page 225 - כשהצבא החליף מדיו

‫הרבנות הצבאית‬

‫נעזר גם בספרים שהמסורת היהודית לא קידשה אך העידו על שהיה נהוג‬
‫ומקובל בתקופת הריבונות היהודית בימי בית שני‪ ,‬כגון ספרי החשמונאים‬
‫וכתביו של יוסף בן מתתיהו‪ 29.‬אף שנועץ לעתים קרובות ברבנים הראשיים‬
‫ובכמה מגדולי התורה‪ ,‬פסק גורן בסופו של דבר בעצמו‪ .‬היו אלה צעדים נועזים‬
‫בתחום ההלכה‪ ,‬שהפגינו היטב את עצמאותו ועוררו התנגדות לא מעטה בחוגים‬
‫רבניים אזרחיים‪ .‬גדולתו בתורה‪ ,‬והתמיכה הבלתי מסויגת של בן־גוריון‪ ,‬הקנו‬
‫לרב גורן מעמד בלתי מעורער כפוסק בענייני צבא ומלחמה‪ .‬חיילים דתיים‬

‫והציבור הרחב קיבלו את פסיקותיו‪.‬‬

‫לקבר ישראל‬

‫באותם ימים הייתה קבורת המתים ביישוב ובמדינה נתונה בלעדית לחברות‬
‫קדישא של הקהילות הדתיות‪ .‬בחודשי המלחמה הראשונים התנהלו רוב הקרבות‬
‫בקרבת יישובים יהודיים‪ ,‬וכמקובל טיפלו הקהילות הדתיות המקומיות בקבורת‬
‫הנופלים‪ .‬היה זה טבעי אפוא שנושא קבורת החללים בצה"ל יימסר לרבנות‬
‫הצבאית‪ .‬בעיצומם של הקרבות בנגב‪ ,‬במסגרת מבצע ‘חורב‘‪ ,‬החליט הרב גורן‬
‫להקים בתי קברות זמניים סמוך לאזורי הקרבות וקבע את סדרי הקבורה והלוויה‬

‫של חללים‪.‬‬
‫כאשר תמה המלחמה התברר שמאות חיילים‪ ,‬שנפלו בקרבות באזורים‬
‫שלא נכללו בתוך קווי שביתת הנשק‪ ,‬טרם הובאו לקבורה ב‘קבר ישראל‘‬
‫והוכרזו כ‘נעדרים‘ או כ‘חללים שמקום קבורתם לא נודע‘‪ .‬חלק נכבד מזמנו‬
‫של הרב גורן ועמיתיו במהלך שנת ‪ 1949‬הוקדש למסעות חיפוש אחר שרידי‬
‫חללים נעדרים‪ ,‬הבאתם ארצה וזיהוים לשם קבורתם בבתי הקברות הצבאיים‬
‫הקבועים‪ ,‬שהתארגנו באותה תקופה‪ .‬מטבע הדברים נערכו רוב המסעות הללו‬
‫בתוך שטחי האויב והיו כרוכים בסכנות מרובות‪ .‬כך למשל ערך הרב ביקור‬
‫ב‘כיס פלוג‘ה‘ עוד בטרם פונה משם הצבא המצרי ופגש שם את המיור הצעיר‬
‫גמאל עבדול נאצר‪ .‬הוא גילה במקום את קבר האחים של חללי הפלוגה הדתית‬
‫של חטיבת אלכסנדרוני‪ ,‬שנפלו בהתקפת הנפל בעיראק אל־מנשיה בסוף‬
‫דצמבר ‪ 30.1948‬כיוצא בזה הצליח הרב גורן להשיב לישראל את חללי גוש‬

‫‪ 29‬שם‪ ,‬א‪ ,‬עמ‘ ‪ .121-9‬עוד על תרומתו לפסיקה ההלכתית בצה"ל ראו קמפינסקי‪ ,‬בפקודת‬
‫הרבנות‪ ,‬עמ‘ ‪.53-45‬‬

‫‪ 30‬ראו סיפור מפורט על מסעו של גורן ועל פגישתו עם גמאל עבדול נאצר אצל מיכלסון‪,‬‬
‫הרבנות הצבאית‪ ,‬עמ‘ ‪.92-91‬‬

‫[‪]223‬‬