Page 22 - ETMOL_112
P. 22

‫הנחיות להורים‬
  ‫כיצד לחנך‬
 ‫את ילדיהם‬
   ‫בראשית‬
 ‫המאה ה־‪ 7‬ו‬

‫‪,‬ומו נוקו לוונ‬                                                              ‫ילדים יהודים בפולין‬

                                                                             ‫מו‬

‫ירגילום לאכול מדי יום ביומו בעת‬      ‫משה בן העניך איש ירושלמי‪ ,‬כפי שכינה עצמו‪ ,‬פידסם ביידיש את אחד מספרי‬
‫ועונה אחת‪ ,‬שלא יהיו תמיד מעלים‬       ‫המוסר הנאים ביותר לנשים ולהמוני העם בשם ״ברנטשפיגל״‪ ,‬שיצא לאור בשנת‬
‫גרה כבהמה ושלא יהיו לקקנים‪ .‬לא‬       ‫שס״ב )‪ (1602‬בבאזל‪ .‬משה בן חעניך נפטר בשנת ‪ 1633‬כשהיה בן ‪ .69‬פרקים רבים‬
‫יתנו להם בכל עת ממתקים ומגדנות‪,‬‬      ‫בספר ‪ -‬מעין המלצות לחיי יום־יום ‪ -‬הקדיש לחינך ילדים‪ .‬הרב שמחה אסף‪,‬‬
‫אלא נותנים להם את המועיל לגופם‬       ‫שפירסם ספד מ קו מ ת על החינוך היהודי לדורותיו ומחקרים שונים בתולדות‬
‫ולא יותר מן המידה‪ ,‬שלא יתאוו‬         ‫הגאונים ובהיסטוריה היהודית‪ ,‬פירסם את אחד הפרקים מספר זה‪ .‬הדב שמחה‬
‫לאכול עם אנשים זרים ויסתפקו בזה‬
‫שנותנים להם בבית אבא ואמא‪ .‬ובש­‬                         ‫אסף היה שופט בבית־המשפט העליון בשנים הראשונות למדינה‪.‬‬
‫עת אכילה יישבו בתרבות ובסברה‬
‫ובנקיות‪ .‬ולא יאכלו אכילה גסה ולא‬     ‫להם‪ ,‬הבריות מתרעמות כשאין משי­‬         ‫כשהולכים הילדים לישון מניחים‬
‫יגמעו גמיעות גסות ולא יתאוו תמיד‬                ‫בים להם תודה על ברכתם‪.‬‬      ‫את בגדיהם בסדר נאה ומראים על זה‬
‫לאכול בשר כחיות רעות‪ .‬וכשיאכלו‪,‬‬                                             ‫לתינוקות ומרגילין אותם לומר בערב‪:‬‬
‫יפרסו מלחמם גם לאחרים בכדי‬           ‫כשמושיטים ידם לאדם ישתדלו‪,‬‬             ‫׳ליל מנוחה‪ /‬בהשכמת הבוקר ׳בוקר‬
‫שיתרגלו במצוות הכנסת אורחים‪ .‬ולא‬     ‫שתהא עמידתם נאה ופניהם יהיו‬            ‫טוב׳‪ ,‬בשבת ׳שבת שלום׳ ובמועדים‬
‫יאמרו ׳בזה אי אפשר וזה ניחא לי׳‪.‬‬     ‫מסבירות‪ .‬קודם שלמדו ללכת ישאום‬         ‫׳מועדים לשמחה׳‪ .‬יושבים אנשים‬
‫זהו חטא גדול‪ ,‬והבריות ישנאו אותם‬     ‫הוריהם בשבת ויום טוב אל אביהם‬          ‫וסועדים אומרים ׳ברוכים היושבים׳‪.‬‬
                                     ‫ואמם )אל הסבא והסבתא( כדי שיבר‪-‬‬        ‫כשבאים אל הבריות אומרים‪ :‬׳השם‬
                       ‫כשיתנהגו כך‪.‬‬  ‫כום‪ .‬התחילו לילך ‪ -‬הולכים בעצמם‬        ‫עמכם׳ וכשנפטרים מהם ׳ברשותכם׳‪.‬‬
‫חובה לחנך הקטנים שלא יבקשו‬           ‫ויעמדו לפניהם בכפיפת הגוף וירכינו‬      ‫גדלו יותר‪ ,‬מלמדים אותם לצרף את‬
‫מבני אדם מה שיראו אצלם‪ ,‬ולא יהיו‬     ‫ראשם בכדי לקבל מהם ברכה ויתרגלו‬        ‫השם אל ברכותיהם‪ ,‬דרך משל ״יברכ­‬
‫להוטים דווקא להשיגו‪ .‬כל כעין זה‬      ‫באופן זה במצוות כיבוד אב ואם ויקב­‬     ‫כם השם בבוקר טוב״‪ ,‬״יברכך השם‬
‫נקרא ׳פושט יד׳‪ .‬ואולם הבריות שלי­‬    ‫לו מרותם‪ .‬עליהם ללכת גם אל הדוד‬        ‫בליל מנוחה״‪ .‬קידמו פניהם בברכת‬
‫בם חומד כל מה שרואים אצל אחרים‬       ‫והדודה ואל הרבי לקחת מהם ברכה‪.‬‬         ‫הבוקר או בברכת הערב צריכים‬
‫וניחא להם בשל אחרים יותר מבשל‬        ‫ויהיו זהירים גם בכבודם של זקנים‬        ‫הילדים להשיב בחן ותודה ולא יעשו‬
‫עצמם ‪ -‬הללו כל שלו בבטנם ונפשם‬       ‫וזקנות ויהיו מבקשים להתברך על‬          ‫עצמם כאילו לא שמעו מה שאמרו‬

                           ‫לא תשבע‪.‬‬                                   ‫ידם‪.‬‬

                                                                                                               ‫‪22‬‬
   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26