Page 17 - ETMOL_112
P. 17
נאמרו באידיש עסיסית ושורשית ,דיאלקט יהדות ליטא
ורוסיה־הלבנה .הסופר והמסאי וחוקר החסידות אליעזר
שטיינמן בספרו ״צנצנת המן״ אומר שהחפץ חיים משתמש
הרבה במשלים העשויים בצביונו של המגיד מדובנא ,שחי
כמאה שנה לפניו ,אך נכון יותר לומר ,ששניהם ,גם המגיד
מדובנא וגם החפץ חיים ,שואבים ויונקים מאותו מקור והוא
הפולקלור של יהדות מזרח אירופה ,ויצירתה הגדולה בעל'
פה בתחום המשל ,הפתגם ,המעשיה והלשון .דברי המוסר
נאמרים על״ידי החפץ חיים במילים פשוטות .פסוקי התורה
ומאמרי חז״ל מתורגמים על״ידו ללשון המעשה וההווי של
העיירה היהודית .במשליו ובסיפוריו אין שום איזכור של
אותות ומופתים מהעולם העל״טבעי כמו בסיפור החסידי.
דברים החורגים מדרך הטבע זרים לרוחו .עלילת סיפוריו
נטועה בעולם המציאות ולא מעבר לה .שתי מגמות״יסוד
בסיפוריו :המחשת המצווה הדתית בצורה חיה הלקוחה
מהמציאות הגשמית הסובבת אותנו ,וריתוק קהל השומעים
לסיפור ,שהוא הקליפה ,ובתוכה תוכחות מוסר ודברי תורה.
סיפורי מלכים
הרב ישראל מאיר הכהן מראדין המוטיבים העיקריים שבסיפוריו הם :המלך או הקיסר,
בני משפחתו ונתיניהם; בעלי עגלה ,הסוס והרכבת :בעלי
הדבר אירע במפתיע ושר הצבא לא הספיק להתייצב כראוי מלאכה :גבירים ועניים ,או הגביר היורד מנכסיו; איש
בראש אנשיו לפני הקיסר .תלש הקיסר את אותות הכבוד הכפר הקטן הבא לעיר הגדולה :יהודי בשוקה של עיר
מכתפי השר ,הוריד אותו מכהונתו ומינה במקומו את החייל
שעמד על המשמר .כך גם אנו חייבים לצפות כל יום לבואו ומאבקו לפרנסה.
סיפורים על המלך ,על בנו יחידו הנתון בצרה או באסון,
של משיח ואסור לנו להתרשל על משמרתנו. או על אחד מפשוטי העם המציל את המלך והבא על שכרו,
ארץ־ישראל גם היא משולה לקיסר בארמונו .אנשים
המוציאים את דיבת הארץ רעה ,כאילו נכנסו לארמונו של מרובים בפולקלור היהודי ובפולקלור העמים.
הקיסר וגידפו אותו ,גם במקום מרוחק עבירה חמורה היא המלך מרכז בידו את השלטון והעושר ,הוא אמנם בשר
ודם ,אבל נתיניו מפחדים ממנו וערים לדבריו ולפקודתו.
לגדף את הקיסר ,על אחת כמה וכמה בארמון שלו. היחס בינו לבין הסרים למרותו הוא חומר המשמש לחפץ
במשלי החפץ חיים אין בנמצא דמויות של בעלי־חיים, חיים לבנות ממנו את המשל ולהמחיש לשומעיו ולקוראיו
פרט לסוס המושך בעגלה ,שהם אמצעי תחבורה היחיד את רעיונותיו בצורה תמציתית ושווה לכל נפש .כבר בפתח
ומטה לחמם של רבים וטובים מישראל )במקרים בודדים ״המשנה ברורה״ משובצת השוואה למלך .כידוע ,פותח
מוזכרים הזבוב והדבורה( .הסום ,העגלה ובעל העגלה ,הם השולחן־ערוך את הלכות הנהגת האדם ואומר :״יתגבר
חלק מההווי וחיי היום־יום ,סביבם נתרקמו שירי עם, כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו ,שיהא הוא מעורר
סיפורים ובדיחות. השחר״.
החזקת המושכות של הסום והכוונתו הנכונה ,משמשים מבאר החפץ חיים ב״משנה ברורה״ :״אם ישיאנו יצרו
לחפץ חיים להמחשת הרעיון על חובתו של האדם ,שהנפש בחורף לומר איך תעמוד בבוקר כי הקור גדול ,או ישיאנו
״השכלית״ תחזיק את המושכות בידיה ותשמור יפה על בקיץ לומר איך תעמוד ממטתך ועדיין לא שבעת משנתך,
הנפש ״הבהמית״ לבל תבניס את העגלה לבוץ .וזה סיפורו: יתגבר עליו ואל ישמע לו ,ויחשוב בנפשו ,אילו היה נצרך
מעשה בסוחר שהלך לאחת הערים לרגל עסקיו .משסיים לעמוד לשרת לפני מלך בשר ודם כמה היה זהיר וזריז
ענייניו ורצה לחזור לביתו ,שכר בעל״עגלה שיובילו לעיר לעמוד בהשכמה ולהכין עצמו לעבודתו ,כל שכן ,קל וחומר
מושבו .לפני צאתם לדרך אמר הסוחר לבעל־העגלה: בן בנו של קל וחומר ,לפני מלך המלכים הקדוש ברוך
שמעני ,זה עתה אכלתי ארוחת צהרים דשנה ביותר,
מתובלת ביין משובח ,ובוודאי שאתנמנם בנסיעה .לפיכך הוא״.
מבקש אני ממך שתשגיח יפה על הסוס שילך בדרך הישרה
דיבת ארץ־ישראל אסורה
באחת משיחותיו אמר החפץ חיים ,כי כולנו מצפים לבואו
של המשיח ,ואנו חייבים להקביל פניו בתשובה ובמעשים
טובים ולהיות מוכנים על משמרתנו ,והמשיל :מעשה בקיסר
ששלח להודיע לאחד משרי הצבא ,כי ביום פלוני הוא חייב
להיות מובן ומזומן להקביל את פניו ,שכן יש בדעתו לבוא
ולבקר את אנשי הצבא .אותו יום היה הכל מוכן ומזומן.
אנשי הצבא היו לבושים בגדים נקיים ,ממורקים ומצוחצחים
למשעי והמתינו לבואו של הקיסר .אך הקיסר בושש לבוא.
התעייף שר הצבא מהעמידה הממושכת ,והפקיד חייל אחר
על המשמר והוא עצמו הלך לנוח .תוך כדי כך הגיע הקיסר.
17