Page 17 - ETMOL_112

‫נאמרו באידיש עסיסית ושורשית‪ ,‬דיאלקט יהדות ליטא‬
‫ורוסיה־הלבנה‪ .‬הסופר והמסאי וחוקר החסידות אליעזר‬
‫שטיינמן בספרו ״צנצנת המן״ אומר שהחפץ חיים משתמש‬
‫הרבה במשלים העשויים בצביונו של המגיד מדובנא‪ ,‬שחי‬
‫כמאה שנה לפניו‪ ,‬אך נכון יותר לומר‪ ,‬ששניהם‪ ,‬גם המגיד‬
‫מדובנא וגם החפץ חיים‪ ,‬שואבים ויונקים מאותו מקור והוא‬
‫הפולקלור של יהדות מזרח אירופה‪ ,‬ויצירתה הגדולה בעל'‬
‫פה בתחום המשל‪ ,‬הפתגם‪ ,‬המעשיה והלשון‪ .‬דברי המוסר‬
‫נאמרים על״ידי החפץ חיים במילים פשוטות‪ .‬פסוקי התורה‬
‫ומאמרי חז״ל מתורגמים על״ידו ללשון המעשה וההווי של‬
‫העיירה היהודית‪ .‬במשליו ובסיפוריו אין שום איזכור של‬
‫אותות ומופתים מהעולם העל״טבעי כמו בסיפור החסידי‪.‬‬
‫דברים החורגים מדרך הטבע זרים לרוחו‪ .‬עלילת סיפוריו‬
‫נטועה בעולם המציאות ולא מעבר לה‪ .‬שתי מגמות״יסוד‬
‫בסיפוריו‪ :‬המחשת המצווה הדתית בצורה חיה הלקוחה‬
‫מהמציאות הגשמית הסובבת אותנו‪ ,‬וריתוק קהל השומעים‬
‫לסיפור‪ ,‬שהוא הקליפה‪ ,‬ובתוכה תוכחות מוסר ודברי תורה‪.‬‬

‫סיפורי מלכים‬

‫הרב ישראל מאיר הכהן מראדין‬ ‫המוטיבים העיקריים שבסיפוריו הם‪ :‬המלך או הקיסר‪,‬‬
‫בני משפחתו ונתיניהם; בעלי עגלה‪ ,‬הסוס והרכבת‪ :‬בעלי‬
‫הדבר אירע במפתיע ושר הצבא לא הספיק להתייצב כראוי‬ ‫מלאכה‪ :‬גבירים ועניים‪ ,‬או הגביר היורד מנכסיו; איש‬
‫בראש אנשיו לפני הקיסר‪ .‬תלש הקיסר את אותות הכבוד‬ ‫הכפר הקטן הבא לעיר הגדולה‪ :‬יהודי בשוקה של עיר‬
‫מכתפי השר‪ ,‬הוריד אותו מכהונתו ומינה במקומו את החייל‬
‫שעמד על המשמר‪ .‬כך גם אנו חייבים לצפות כל יום לבואו‬ ‫ומאבקו לפרנסה‪.‬‬
‫סיפורים על המלך‪ ,‬על בנו יחידו הנתון בצרה או באסון‪,‬‬
‫של משיח ואסור לנו להתרשל על משמרתנו‪.‬‬ ‫או על אחד מפשוטי העם המציל את המלך והבא על שכרו‪,‬‬
‫ארץ־ישראל גם היא משולה לקיסר בארמונו‪ .‬אנשים‬
‫המוציאים את דיבת הארץ רעה‪ ,‬כאילו נכנסו לארמונו של‬ ‫מרובים בפולקלור היהודי ובפולקלור העמים‪.‬‬
‫הקיסר וגידפו אותו‪ ,‬גם במקום מרוחק עבירה חמורה היא‬ ‫המלך מרכז בידו את השלטון והעושר‪ ,‬הוא אמנם בשר‬
‫ודם‪ ,‬אבל נתיניו מפחדים ממנו וערים לדבריו ולפקודתו‪.‬‬
‫לגדף את הקיסר‪ ,‬על אחת כמה וכמה בארמון שלו‪.‬‬ ‫היחס בינו לבין הסרים למרותו הוא חומר המשמש לחפץ‬
‫במשלי החפץ חיים אין בנמצא דמויות של בעלי־חיים‪,‬‬ ‫חיים לבנות ממנו את המשל ולהמחיש לשומעיו ולקוראיו‬
‫פרט לסוס המושך בעגלה‪ ,‬שהם אמצעי תחבורה היחיד‬ ‫את רעיונותיו בצורה תמציתית ושווה לכל נפש‪ .‬כבר בפתח‬
‫ומטה לחמם של רבים וטובים מישראל )במקרים בודדים‬ ‫״המשנה ברורה״ משובצת השוואה למלך‪ .‬כידוע‪ ,‬פותח‬
‫מוזכרים הזבוב והדבורה(‪ .‬הסום‪ ,‬העגלה ובעל העגלה‪ ,‬הם‬ ‫השולחן־ערוך את הלכות הנהגת האדם ואומר‪ :‬״יתגבר‬
‫חלק מההווי וחיי היום־יום‪ ,‬סביבם נתרקמו שירי עם‪,‬‬ ‫כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו‪ ,‬שיהא הוא מעורר‬

‫סיפורים ובדיחות‪.‬‬ ‫השחר״‪.‬‬
‫החזקת המושכות של הסום והכוונתו הנכונה‪ ,‬משמשים‬ ‫מבאר החפץ חיים ב״משנה ברורה״‪ :‬״אם ישיאנו יצרו‬
‫לחפץ חיים להמחשת הרעיון על חובתו של האדם‪ ,‬שהנפש‬ ‫בחורף לומר איך תעמוד בבוקר כי הקור גדול‪ ,‬או ישיאנו‬
‫״השכלית״ תחזיק את המושכות בידיה ותשמור יפה על‬ ‫בקיץ לומר איך תעמוד ממטתך ועדיין לא שבעת משנתך‪,‬‬
‫הנפש ״הבהמית״ לבל תבניס את העגלה לבוץ‪ .‬וזה סיפורו‪:‬‬ ‫יתגבר עליו ואל ישמע לו‪ ,‬ויחשוב בנפשו‪ ,‬אילו היה נצרך‬
‫מעשה בסוחר שהלך לאחת הערים לרגל עסקיו‪ .‬משסיים‬ ‫לעמוד לשרת לפני מלך בשר ודם כמה היה זהיר וזריז‬
‫ענייניו ורצה לחזור לביתו‪ ,‬שכר בעל״עגלה שיובילו לעיר‬ ‫לעמוד בהשכמה ולהכין עצמו לעבודתו‪ ,‬כל שכן‪ ,‬קל וחומר‬
‫מושבו‪ .‬לפני צאתם לדרך אמר הסוחר לבעל־העגלה‪:‬‬ ‫בן בנו של קל וחומר‪ ,‬לפני מלך המלכים הקדוש ברוך‬
‫שמעני‪ ,‬זה עתה אכלתי ארוחת צהרים דשנה ביותר‪,‬‬
‫מתובלת ביין משובח‪ ,‬ובוודאי שאתנמנם בנסיעה‪ .‬לפיכך‬ ‫הוא״‪.‬‬
‫מבקש אני ממך שתשגיח יפה על הסוס שילך בדרך הישרה‬
‫דיבת ארץ־ישראל אסורה‬

‫באחת משיחותיו אמר החפץ חיים‪ ,‬כי כולנו מצפים לבואו‬
‫של המשיח‪ ,‬ואנו חייבים להקביל פניו בתשובה ובמעשים‬
‫טובים ולהיות מוכנים על משמרתנו‪ ,‬והמשיל‪ :‬מעשה בקיסר‬
‫ששלח להודיע לאחד משרי הצבא‪ ,‬כי ביום פלוני הוא חייב‬
‫להיות מובן ומזומן להקביל את פניו‪ ,‬שכן יש בדעתו לבוא‬
‫ולבקר את אנשי הצבא‪ .‬אותו יום היה הכל מוכן ומזומן‪.‬‬
‫אנשי הצבא היו לבושים בגדים נקיים‪ ,‬ממורקים ומצוחצחים‬
‫למשעי והמתינו לבואו של הקיסר‪ .‬אך הקיסר בושש לבוא‪.‬‬
‫התעייף שר הצבא מהעמידה הממושכת‪ ,‬והפקיד חייל אחר‬
‫על המשמר והוא עצמו הלך לנוח‪ .‬תוך כדי כך הגיע הקיסר‪.‬‬

‫‪17‬‬