Page 4 - ETMOL_112
P. 4
בנעימה אבהית רכה ,כשהוא מתפלל על הקהל הוא כולל
עצמו עימהם ,והוא נזהר מאוד בכבוד הבריות.
פניה לסולטן
יש לו בעיה להרמב״ם ואיננו יודעים מהי ,אבל ממכתב תשובה בכתב ידו של הרמב״ם
ששלח לאדם ,שגם הוא איננו יודעים מיהו ,אנו למדים ,כי
דעתו נחושה :לפנות אל סולטן מצרים עצמו בעניין שלו. עיון באיגרותיו גיליתי סימנים שונים המאפיינים את
במכתב מוזכרת זקנה שהרמב״ם מבקש מהנמען להשפיע כתיבתו ,מהם חיצוניים ומהם מהותיים ואלו הם:
עליה שתישאר במקומה עד שמן השמים ירחמו .הרמב״ם
מאחל לכותב שהאל יפתח ליבו לתורה ולחכמה וזוקף ★ קיצור וצימצום .איגרותיו הן ללא פתיחה מליצית .אף־
על״פי שהוא הצטיין בסגנון מליצי ומחורז ,והיה נוהג
לזכותו את שלוות הבריות .המכתב שבידינו מקוטע:
״...מנוי וגמור עמי להיכנס אל הסולטן עתמאן בבעיה לכתוב על דפים צרים ומוארכים.
שלי ולסיים פרשה שלי ,אם ירצה ה׳ ,והשליטים ינחילם ★ סיום שורה בכתיבת תיבה אחרונה מלמעלה ,גם ברצף
האל נצחון ...וענייני יבואו על תיקונם ,בחסדי האל
יתעלה .האל יפתח לבו לחכמות ויזכה לסודותיהם .כל המכתב ,וכן תוספת למכתב בשוליים.
המתארע הוא גמול למעשיו הטובים כי בני אדם זה שנים ★ קביעת פסוקים בראש האיגרות העולים עם העניין
שהם חיים בשלוה ...אם תהיה אפשרות אשגר לכם מכתב...
תפציר בה .אם תחפוץ היא גם כן אז ...אם לאו ,תמתין עד הנדון בגוף האיגרות.
★ הקפדה בניקוד על גבי תיבות של מקראות ולפעמים
שהאל בחסדו״.
הסולטן בו מדובר הוא אלעזיז עותמן בן צלאח אלדין, גם של מאמרות חז״ל ,שהוא מצטט במכתביו.
★ ציון נקודות על אותיות ערביות מסויימות.
ששלט במצרים בשנים .1198-1193 ★ סגנונו ,גם בעברית וגם בערבית ,הוא של תלמיד חכם
מכתב קצר ,עדות שכתב הרמב״ם ליהודי בשם שלום על
יהודי אחר שהסתכסך עם פקיד של המלך ועורר את חמתו ומשכיל -עשיר ,נהיר ומנופה.
ואחר־כך נם את חמת המלך .נשתמרה ממנו פתיחה בלבד. ★ מטבעות לשון מסויימות ,כמו ״בורא עולם״ ככינוי
מעניין הוא הרישום בשוליים ,שאין לו קשר לעניין .זוהי
תזכורת בעניין רפואי שרשם לעצמו .כזכור ,כל המכתבים להקדוש ברוך הוא.
הללו הם טיוטות והרמב״ם ,כנראה כדי לחסוך בנייר ,רשם ★ הרמב״ם ,כבני דורו ,רגיל בשבועות ,הן עבריות והן
ערביות .את אחותו ,דרך משל ,הוא משביע בברית האחים
בשוליהם עניינים שונים שאינם שייכים לעצם המכתב:
״אדוני שלום ,הדבר ששמענו הוא כי אדם מעינין)שם והדד שממנו ינקו השניים.
מקום( בן אלסדיד שמו ,נתן לו משרת ממשרתי המלך לפי סימנים אלה זיהיתי עד כה עשרות איגרות של
פקודה .אמר לו :לא אכתוב אלא מה שכתבתם והשליכו הרמב״ם ,כולן ללא תאריך ונבצר מאיתנו לעמוד על סדר
אירוען ,מהן מתפרסמות כאן עשרים־וחמש .העניינים
נכחו .זה כעס ונכנס אל המלך .כעס המלך...״ שהאיגרות דנות בהם רבים ומגוונים ,מהם מתחום עולמו
ובשוליים :״בחכמת הרפואה יש בעניין זה פרק .ויש הפרטי של הרמב״ם ומהם ממגעיו עם השלטונות ועם בני
עמו -יחידים וציבור .הראשונות מועטות והאחרונות
להיזהר שיפתח מישהו״. מרובות והדברים עולים יפה עם אישיותו של הרמב״ם.
הרמב״ם המקורב לשלטונות ,מתבקש גם לעזור ,יחד עם נצרכים ומוכי גורל פנו אליו גם משום מעמדו הרם וגם
מנהיגם של יהודי מצרים ,הנגיד ,בעניין שבין הציבור משום השפעתו על הבריות ובעיקר משום שידעו שהוא
היהודי והשלטונות .הרמב״ם קובע ,שיש לתת שוחד לאחד יעשה ככל יכולתו לעזור להם .האיגרות מוסיפות קווים
מראשי החצר ,הסריסים .את הכסף שילם הנגיד מקופת רבים לדמותו :האל עומד לנגד עיניו תמיד ושמו עולה
הציבור .אנשים שונים פנו אל הרמב״ם בעניין זה והציעו לו בכתיבתו באזכרות תכופות .תוכחתו לבריות מצויינת
עצות שונות והטריחו עליו ,והוא פונה לקהל ומבקש שלא
לבוא אליו בעצות:
״...אדוני הנגיד איננו צריך המלצה ...העניין הוא
בשוחד לאחד הסריסים ...לאדוננו הנגיד שישלם לנציב
עשרים דרהם .ומבוקשי הוא שלא יפנה אלי אדם בעצה
בשום עניין ולא בשוחד שמשלמים לשליח לכיסוי צרכיו
ההכרחיים .ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ...שילמתי
לצורך העניין שלושים וששה דרהם ,והם מצורפים למצנפת
ולחתיכת האריג״.
ופניה לאחד הנדבנים מקהל קהיר לעזור לעובר־אורח
שבא זה עתה מספרד .מן הקריאה למדים אנו על עניינים
מרובים המצויים בעיר ועל קופת״צדקה ריקה ,וכן שהמג
בית לצדקה מוכרזת בשבת ,כשבתי־הכנסת מלאים:
״העבד מודיע כי מוכ״ז ,בישן ,ירא שמים ,ספרדי ,בא
אלינו כעובר אורח .קהל קהיר גמלו עמו חסד וקראו לו
לבוא אליהם .הקהל פיזר ליל אתמול ,שהוא ליל רביעי,
צדקה לשבעה עניים ולא נותר כלום מכסף הגביה .ואדוננו,
ירום הודו ,אולי ישיג למענו משהו כדרך שעשה בשבת״.
מי שחיבר את ״מורה״נבוכים״ ואת ״היד־החזקה״ עוסק
גם בעניינים פעוטים כמו לשמח כלה עניה והוא פונה אל
