Page 118 - morocco
P. 118

‫ח"ם סעדון‪112‬‬

                                                                                                       ‫מרוקו‬

‫משאש‪ [...]" :‬והיו כל יהודי מרוקו הפקר ביד חייליו‪ ,‬הרגו ושללו וענו נשים ובחורים‬
‫ובתולות‪ ,‬ובמכנאס הרבו הרע‪ ,‬אין די לתאר ולבאר‪ ,‬ואז נתעוררה עוד התנועה לעלות אל‬
‫הארץ‪ ,‬והרבה מבני העיר לקחו בידם מקל נודדים‪ ,‬ונתפזרו לכל רוח‪ .‬יש אל הארץ‪ ,‬ויש‬

                          ‫לערי אלגירי' וטוניסי ]‪) "[...‬משאש‪ ,‬אוצר המכתבים‪ ,‬עמ' ‪.(13‬‬
‫חיזוק לתפיסה הרואה גם במצב הפוליטי גורם לעלייה‪ ,‬נוסף על הגורם הדתי‪,‬‬
‫נמצא בהשוואת נתוני העלייה ממרוקו עם העלייה מאלג'יריה ומתוניסיה‪ ,‬כפי שהם‬
‫משתקפים במפקדי מונטיפיורי‪ .‬במפקד של שנת ‪ 1839‬היו עולים רבים יותר מאלג'יריה‪:‬‬
‫‪ 189‬גברים יוצאי אלג'יריה לעומת ‪ 13‬ממרוקו‪ .‬ההסבר לכך הוא חששות היהודים עקב‬
‫כיבוש אלג'יריה והשינוי הפוליטי במדינה‪ .‬נוסף על כך לוו ‪ 15‬השנים הראשונות במלחמה‬
‫קשה‪ .‬לאחר התייצבות השלטון הצרפתי באלג'יריה הידלדלה העלייה משם‪ .‬מתוניסיה‪,‬‬
‫שבה היה אז מצב היהודים טוב יחסית‪ ,‬לא עלו יהודים‪ .‬במחצית השנייה של המאה‬
‫התשע‪-‬עשרה הייתה ירידה הדרגתית במספר העולים מאלג'יריה ועלייה ניכרת במספר‬

                          ‫העולים ממרוקו‪ ,‬שם המשיך מצבם של היהודים להיות קשה‪.‬‬
‫למניעים הדתי והפוליטי נוסף גם מניע משיחי‪ :‬שנת ת"ר )‪ (1840‬הייתה טעונה מתח‬
‫משיחי ועל כך מעיד הרב משאש‪ .‬עם זאת‪ ,‬מעניין שבאלג'יריה לא הייתה אווירה דומה;‬
‫ואולי אפשר להסיק מכך כי המניע ה"משיחי" כביכול היה מעוגן במציאות החיים ולא‬

                                                       ‫היה קשור בהכרח בתאריך סמלי‪.‬‬

                 ‫העלייה בתקופה הקולוניאלית )‪ 1912‬־‪(1956‬‬

‫אפשר לחלק את העלייה בתקופה הקולוניאלית לארבע תקופות משנה‪ .‬הראשונה היא גל‬
‫העלייה שהיה בשנים ‪ ;1921-1918‬עלייה זו נכשלה ומרבית העולים חזרו לארץ‪ .‬התקופה‬
‫השנייה הייתה השנים ‪ ,1947-1920‬שבהן התמעטה מאוד העלייה ממרוקו‪ .‬התקופה‬
‫השלישית ‪ -‬השנים ‪ ,1949-1947‬שבהן לקחה יהדות מרוקו חלק מרכזי בעלייה הבלתי‪-‬‬

  ‫ליגלית‪ .‬והאחרונה ‪" -‬העלייה הגדולה" בשנים ‪ ,1956-1949‬שבה עלו עשרות אלפים‪.‬‬

                                     ‫התקופה הראשונה ־ העלייה שנכשלה )‪1918‬־‪(1921‬‬

‫בשנים ‪ 1921-1918‬עלו ממרוקו כארבע מאות יהודים‪ ,‬בעיקר מפאס‪ ,‬מצפרו וממכנאס‪.‬‬
                                         ‫כך תיאר הרב שמעון חיים עובדיה את העלייה‪:‬‬

‫מודעת זאת כי בימים החולפים התעוררו רבת מבני עמינו ברגש רב ותשוקה עזה ללכת‬
‫לשכון כבוד בעיה"ק ]בעיר הקודש[ ירושלים תוב"ב ]תיבנה ותכונן במהרה בימינו[‪,‬‬
‫התשוקה הנמרצה הזאת להטה אותם מסביב עד כי כספם וזהבם לא נחשב בעיניהם‬
‫למאומה‪ ,‬כל הון ביתם ומקנה קניינם מכרו במחיר לא טוב‪ ,‬ויקוו כי בהגיעם למחוז‬
‫חפצם ימצאו חית ידם במסחור או בחרושת המעשה כאשר הסכינו פה בערי מארוקו‪.‬‬

‫עובדיה‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪.95-96‬‬

‫העיתוי של עלייה זו קשור להצהרת בלפור‪ ,‬לוועידת סן רמו ולתחילת המנדט הבריטי‬
‫בארץ ישראל‪ .‬הצהרת בלפור התקבלה במרוקו בשמחה‪ ,‬כמו בכל העולם היהודי‪ .‬נכתבו‬
‫לכבודה פיוטים‪ ,‬וחלק מהרבנים התייחסו אליה כאל "אתחלתא דגאולה"‪ .‬הרב דוד דנינו‬

                                                                                    ‫כתב‪:‬‬

                         ‫זה כתבתי על הצהרת בלפור‬
‫ובזה פירשתי כתוב אחד )בישעיה א'( ציון במשפ' ]במשפט[ תפדה ושביה בצדקה‬
   113   114   115   116   117   118   119   120   121   122   123