Page 196 - morocco

‫יוסף שיטרית‪190‬‬

‫מרוקו‬

‫מול העבר האידילי‪ ,‬דהיינו העצמאות המדינית וההרמוניה בין עם ישראל לאלוהיו!‬ ‫שיר אזור‬
‫הציפייה הדרוכה בהווה לגאולה מול העתיד שטוף האור של הגאולה והשיבה לציון‪.‬‬
‫תמונת המרחב והמקומות אינה מתייחסת כמעט לנופים המקומיים המיידיים אלא‬ ‫סוגה שירית המאופיינת במחרוזות )רצף‬
‫לנופיה הרחוקים והחלומים של ארץ ישראל‪ .‬היצירה הקבלית שהתפתחה במרוקו‬ ‫שורות( בנות חמישה טורים )שורות( שלהם‬
‫שתי צלעות )דלת וסוגר(‪ .‬שלושת הטורים‬
‫החל מן המאה השש‪-‬עשרה חידדה גם היא תמונות משיחיות אלה בשירה‪.‬‬ ‫הראשונים הם ה"ענף" וחורזים בחריזה זהה‬
‫ב‪ .‬כתיבה בתבניות של שירי אזור והצמדתם ללחנים ידועים של פיוטים קודמים ושל‬ ‫)אבאבאב(‪ .‬שני הטורים האחרונים הם‬
‫המוסיקה האנדלוסית‪ .‬המשקל בשירים אלה הוא לפיכך כפול; משקל פונטי‪-‬הברתי‪,‬‬ ‫ה"אזור" )או חגורה(! גם הם חורזים בחריזה‬
‫המבוסס על מספר הברות קבוע‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬בטורים המקבילים! ומשקל מוסיקלי‬ ‫זהה‪ ,‬אך שונה משל טורי ה"ענף" )כלומר;‬
‫שהותאם למשקל הפונטי‪-‬ההברתי‪ .‬בתקופה זו התגבשו כנראה גם המסורות‬
‫המוסיקליות של שירת הפיוטים והבקשות‪ .‬פיוטים שונים הותאמו ללחנים של סדרות‬ ‫אבאבאב גדגד(‪.‬‬
‫הבנויות מרצף מנגינות המותאמות זו לזו מתוך המוסיקה האנדלוסית של ימי הביניים‪,‬‬
‫כפי שנשתמרה במרוקו בקרב המוסלמים והיהודים כאחד )שמה הערבי של מסורת זו;‬ ‫שירת אלאלה‬
‫אלאלה‪ ,‬שפירושו הכלי(‪ .‬במסורת זו שרדו אחת‪-‬עשרה סדרות של סימפוניות )נובה(‪,‬‬
‫שבכל אחת מהן חמישה מקצבים שונים‪ .‬במאה התשע‪-‬עשרה החלו לכתוב גם בסוגת‬ ‫מסורת השירה האנדלוסית של ימי הביניים‬
‫שהשתמרה במרוקו כוללת מערכת מוסיקלית‬
‫הקצידה הערבית העממית‪.‬‬ ‫מורכבת מאוד וכן מאות טקסטים שיריים‬
‫ג‪ .‬כתיבת שירים למטרות ליטורגיות ופארה‪-‬ליטורגיות‪ .‬חזנים ופייטנים שרו אותם בתפילות‬ ‫ערביים מימי הביניים בסוגות עממיות‪,‬‬
‫בשבתות ובמועדים‪ ,‬במסגרת טקסים משפחתיים הקשורים למעגל החיים‪ ,‬כגון פיוטים‬ ‫ובמיוחד שירי אזור‪ .‬שירת אלאלה מורכבת‬
‫לברית מילה‪ ,‬למסיבות בר‪-‬המצווה‪ ,‬לכבוד החתן והכלה‪ ,‬ולכבוד אישים נוספים הראויים‬ ‫מאחד־עשר מכלולי מנגינות‪ ,‬המסודרים לפי‬
‫לשבח‪ ,‬כמו רבנים וראשי הקהל‪ .‬כמו כן נכתבו קינות אישיות ופרטיות‪ ,‬וכן קינות‬ ‫מודוסים ומקצבים מגוונים‪ .‬המוסיקה של‬
‫שירת אלאלה נחשבת למוסיקה הקלאסית של‬
‫לאומיות ומקומיות‪.‬‬ ‫מרוקו‪ .‬היא מבוצעת בידי נגנים וזמרים‬
‫ד‪ .‬כתיבה בין‪-‬טקסטואלית מובהקת המאופיינת בציטוטים‪ ,‬לעתים של קטעי פסוקים‪,‬‬ ‫מקצועיים‪ .‬המשוררים ואנשי המוסיקה‬
‫ממקורות התרבות היהודית; המקרא‪ ,‬ובמיוחד ספרי הנביאים וספרי החכמה‪ ,‬המשנה‪,‬‬ ‫היהודים טיפחו במרוקו מסורת מוסיקלית זו‬
‫התלמוד‪ ,‬המדרשים והתפילה‪ ,‬ולפעמים אף ספרי קבלה‪ .‬קטעי המקורות האלה היו‬ ‫והרכיבו על יסוד מנגינותיה‪ ,‬למן המאה השש־‬
‫ידועים ומוכרים ליודעי דבר‪ ,‬שכן החינוך היהודי של המשוררים ושל השומעים או‬
‫הקוראים התבסס עליהם‪ .‬המשוררים אימצו את לשון השירה המקראית ורבדים אחרים‬ ‫עשרה‪ ,‬אלפי פיוטים‪.‬‬
‫של הלשון העברית‪ ,‬והשתמשו בהם‪ .‬בין‪-‬טקסטואליות זו התבטאה גם בעירוב עברית‬
‫קצירה ערבית עממית‬
‫וערבית‪-‬יהודית בשירים דו‪-‬לשוניים רבים בסוגת המטרוז‪.‬‬
‫ה‪ .‬שלטון האמירה המפליגה‪ ,‬המפריזה‪ ,‬בשירה‪ .‬הפרזה זו נבעה מהשפעת השירה המקראית‪,‬‬ ‫הסוגה השירית הנפוצה ביותר בקרב‬
‫שבה רווחת ההפרזה‪ ,‬ומגישתם של הכותבים עצמם‪ ,‬שהשקיפו על המציאות הקהילתית‬ ‫המשוררים המוסלמים במרוקו החל מן המאה‬
‫והסביבה מתוך קובלנה מתמשכת על מוראות הגלות וסבלם‪ ,‬ובתקווה לרחמי הבורא‬ ‫השש־עשרה‪ .‬הקצידה עוסקת בנושא אחד‬
‫מתחומי חיים שונים‪ ,‬החל בתחום הדתי‬
‫ולחסדו‪ .‬ההפרזה אינה מעידה על דלות לשונית אלא להפך‪ ,‬על ידע לשוני נרחב‪.‬‬ ‫והמיסטי‪ ,‬דרך ההגות וההשכלה‪ ,‬הפוליטיקה‬
‫מי היו המשוררים שגיבשו צביון קהילתי מובהק זה של השירה העברית בתקופה זול‬ ‫ותמורותיה‪ ,‬החיים החברתיים והכלכליים‬
‫ובעיותיהם היומיומיות‪ ,‬וכלה בתחום‬
‫נמנה כאן את החשובים מביניהם‪ ,‬על פי הקהילות שבהן פעלו‪.‬‬ ‫הרומנטי‪ .‬השיר מורכב מסטרופות ותת־‬
‫במחצית השנייה של המאה השבע‪-‬עשרה חיבר המקובל רבי אברהם אבן מוסא בתיטואן‪,‬‬ ‫סטרופות בעלות מבנים מורכבים‪ ,‬טורים‬
‫בסאלה‪ ,‬בסאפי ובמראבש עשרות שירים; פיוטים למועדים‪ ,‬שירי גלות וגאולה‪ ,‬שירים‬ ‫ארוכים וקצרים וחריזה פנימית עשירה‪ .‬כל‬
‫חברתיים‪ ,‬בקשות ותחינות אישיות וכלליות וכן קינות לתשעה באב‪ .‬את כולם התאים‬ ‫שירי ה ק ציד ה נשענים על ה מודו סי ם‬
‫ללחנים של שירים עבריים קודמים‪ .‬בתחילת המאה השמונה‪-‬עשרה התיישב רבי אברהם‬ ‫הקלאסיים השונים‪ ,‬אך הדגש בסוגה זו הוא‬
‫בתוניס עם בנו המשורר משה‪ ,‬ונפטר שם בשנת ‪ .1733‬האב ובנו היו מחסידיה של קבלת‬ ‫בתמליל ובעושר הלשוני‪ ,‬והמנגינות פשוטות‬
‫האר"י וממפיציה הראשונים בצפון אפריקה‪ .‬הם השאירו אחריהם מאות פיוטים וחיבורים‬ ‫יחסית‪ .‬לשון הקצידה שואבת את יסודותיה‬
‫מן הלשון המדוברת ומלשון השירה הבינונית‪.‬‬
‫בקבלה בכתב ידם‪.‬‬ ‫שירים אלה בוצעו לרוב בידי מומחים שלמדו‬
‫מקובל ומשורר נוסף שחי באותה תקופה בסאלה‪ ,‬ולאחר מכן בפאס‪ ,‬הוא רבי משה בן‬ ‫עשרות ואף מאות מהם בעל פה‪ ,‬וכונו משום‬
‫יצחק אבן צור‪ ,‬מחבר הדיואן צלצלי שמע‪ .‬הדיואן כולל עשרות בקשות‪ ,‬תחינות‪ ,‬אהבות‬
‫כך "שומרי הקצידות"‪.‬‬