Page 194 - morocco

‫יוסף שיטרית‪188‬‬

‫מרוקו‬

‫שונה השיר מן הסיפור‪ ,‬שכן הסיפור שימש למשחקים‪ ,‬לבידור או לחינוך‪ ,‬והשיר נתפס‬ ‫ליטורגיה ופארה‪-‬ליטורגיה‬
‫בקרב המשוררים שכתבו במרוקו כבעל תפקיד תומך‪ ,‬סועד ומרפא בעיקר‪ ,‬שייחד את‬
‫ליטורגיה היא מכלול הכתבים והמנגינות בעלי‬
‫הכתיבה השירית העברית המסורתית במרוקו‪.‬‬ ‫משמעות דתית‪ ,‬המבוצעים בעת התפילה בבית‬
‫רביעית‪ ,‬לעתים נבלע השיר במוסיקה שהתלוותה לו‪ ,‬החל מן המאה השש־עשרה‪,‬‬ ‫הכנסת‪ .‬פארה‪-‬ליטורגיה היא מכלול הכתבים‬
‫כתוצאה מאופיה הליטורגי והפארה־ליטורגי המובהק של השירה העברית במרוקו‪ .‬צמידות‬ ‫והמנגינות בעלי משמעות דתית המבוצעים‬
‫זו של השירה והמוסיקה קיימת בשירה העברית שנכתבה לאחר גירוש ספרד בכל המרחב‬ ‫מחוץ לתפילה הממוסדת‪ ,‬באירועים‬
‫הערבי והאסלאמי‪ ,‬ועומדת ביסוד המסורות הפיוטיות והמוסיקליות‪ ,‬כגון שירת הבקשות‪.‬‬ ‫משפחתיים וקהילתיים המתקיימים מחוץ‬
‫שירי הבקשות מושרים בפי חבורה של פייטנים ועוזריהם באירועים פארה־ליטורגיים‪.‬‬
‫במאה השמונה־עשרה החלו לכתוב מילים ללחנים חדשים שנוספו לסדרה מלודית ידועה‬ ‫לבית הכנסת‪.‬‬
‫)מקאם או מודוס מוסיקלי מוגדר(‪ ,‬וכך העשירו שירים חדשים רבים את אוצר השירים‬
‫סדרה מלודית‬
‫הקיים‪.‬‬
‫רצף של מנגינות קצרות או ארוכות השומרות‬
‫על סדר קבוע של לחנים‪ ,‬של מקצבים ושל‬

‫מודוסים מוסיקליים מתואמים‪.‬‬

‫התפתחות השירה העברית עד למאה השבע־עשרה‬ ‫יהודה אבן קוריש מתאחרת‬

‫האופי הפארה־ליטורגי של השירה העברית נקבע לפני התיישבות מגורשי ספרד במרוקו‪.‬‬ ‫חי בסוף המאה התשיעית ובמחצית הראשונה‬
‫הוא הופיע כבר בשירים המעטים ששרדו מימי הביניים‪ ,‬אשר נכתבו במסגרת המסורת‬ ‫של המאה העשירית‪ .‬הוא מוכר מחיבורו‬
‫השירית של הפיוט הארץ־ישראלי‪ .‬אפשר לייחס אותם‪ ,‬על פי הסברה‪ ,‬למשוררים עבריים‬ ‫החשוב רסאלה )אגרת(‪ ,‬ששלח ליהודי פאס‬
‫שכתבו במרוקו או בזיקה אל קהילותיה‪ ,‬ובמיוחד אל קהילת פאס‪ .‬השירים הראשונים‬ ‫בעניין קריאת פרשת השבוע במקור ובתרגום‬
‫מסוג זה הידועים לנו הם השירים למועדים )פסח ויום הכיפורים( שנכתבו בידי רבי‬ ‫לארמית‪ .‬האיגרת היא החיבור הבלשני‬
‫הראשון בצפון אפריקה‪ .‬בזמנו קם בפאס חוג‬
‫יהודה אבן קוריש‪.‬‬ ‫של משכילים שהתעניין בדקדוק ובשירה‪ ,‬לצד‬
‫במאה השתים־עשרה פעל בפאס המשורר רבי יהודה בר שמואל עבאס לפני הגירתו‬ ‫ההלכה‪ ,‬שכלל את המשוררים דונש בן לברט‬
‫לספרד ונדודיו בארצות המזרח בעקבות בנו שמואל‪ ,‬שהיה מתמטיקאי מחונן והתאסלם‪.‬‬ ‫)יליד פאס שהתחנך בבגדאד והתיישב‬
‫רבי יהודה הוא מחברו של השיר הנודע‪",‬עת שערי רצון להיפתח"‪ ,‬שיהודי מרוקו וקהילות‬ ‫בקורדובה(‪ ,‬ואדונים בר נסים‪ ,‬אשר תרמו‬
‫נוספות בצפון אפריקה ובמזרח נוהגים לשיר בהתרגשות בתפילות ראש השנה ויום‬ ‫תרומה נכבדה לביסוס מהפכת השירה העברית‬
‫הכיפורים‪ .‬מחזור ארם צובא )חלב שבסוריה( מכיל שירים נוספים שכתב‪ .‬אחריו כתב‬
‫שירים ליטורגיים רבי יהודה בן שמואל בן דראע‪ ,‬שחי כנראה בדרום מרוקו‪ ,‬באזור דרע‪,‬‬ ‫בספרד‪.‬‬
‫במחצית השנייה של המאה השתים־עשרה‪ .‬הוא ידוע מפיוט לשבת שכתב בהשפעת שירתו‬

‫של רבי יהודה הלוי‪.‬‬
‫בסוף המאה השלוש־עשרה ובמאה הארבע־עשרה פעלו משוררים נוספים במרוקו‪.‬‬
‫ביניהם היה רבי יהודה בן יוסף סג'למאסי‪ ,‬שחי כנראה במאה הארבע־עשרה בקהילת‬
‫סג'למאסה‪ ,‬אשר שכנה באזור תאפילאלת שבדרום־מזרח מרוקו‪ ,‬וכתב פיוטים בהשפעת‬
‫מסורת הפיוט הספרדי; אחדים מהם הוכנסו לליטורגיה של קהילות שונות בצפון אפריקה‪.‬‬
‫כך גם המשורר נחום‪ ,‬שחי כנראה בסוף המאה השלוש־עשרה ובראשית הארבע־עשרה‪,‬‬
‫וייתכן שהוא נחום המערבי אשר תרגם לעברית את אגרת תימן לרמב"ם‪ .‬הוא כתב שירי‬
‫טבע ושירי גאולה במסורת שירת ספרד‪ ,‬שאחדים מהם מופיעים בקובצי הפיוטים של‬

‫יהודי מרוקו‪.‬‬
‫חוקרים רבים מציינים את הזיקות ההדדיות בין השירה העברית של תור הזהב בספרד‬
‫לבין זו של צפון אפריקה בכלל ומרוקו בפרט‪ .‬במאות הארבע־עשרה והחמש־עשרה הלכה‬
‫והידלדלה השירה העברית בספרד‪ ,‬אולם מסורתה המשיכה להתקיים באזורים שנשארו‬
‫בשליטת המוסלמים עד לגירוש‪ ,‬ובמיוחד במלגה ובגרנדה‪ .‬הזיקה ההדוקה בין שתי היצירות‬
‫התחדשה בסוף המאה החמש־עשרה‪ ,‬עם בואם של משוררים ותלמידי חכמים רבים‬
‫שנמנו עם מגורשי ספרד ופורטוגל‪ .‬ידועים לנו שמות משוררים מגורשים רבים שהתיישבו‬

‫במרוקו‪.‬‬