Page 193 - morocco

‫‪187‬‬ ‫השירה העברית והערבית‪-‬היהודית‬

‫יוסף שיטרית‬

‫השירה העברית‬

‫קטע מרתך כתב‪-‬ד של בקשה‬ ‫השירה העברית של יהדות מרוקו התפתחה לאחד מאפיקי‬
‫לעריחא בת וסף‬ ‫היצירה החשובים ביותר בחמש מאות השנים האחרונות‪.‬‬
‫אלפי שירים עבריים אצורים עדיין בכתבי יד פרטיים‬
‫חיים זעפרני‬ ‫וציבוריים‪ ,‬והמחקר גואל אותם לאטו מן האלמוניות‬
‫והאותיות הדוממות‪ .‬משוררים עבריים היו בקהילות גדולות‬
‫נולד במוגאדור בשנת‬ ‫שמנו אלפי יהודים‪ ,‬ובקהילות כפריות קטנות‪ ,‬ששמותיהן‬
‫‪ .1922‬למד בבית המדרש‬ ‫נשתמרו רק בכתב יד אחד הכולל שירים ופיוטים שכתבו‬
‫למורים של כי"ח בפריס‪.‬‬ ‫בניהן‪ .‬היוצרים נמנו עם כל הקשת החברתית‪ ,‬החל מן הרב‬
‫היה מורה בבתי הספר של כי"ח במרוקו )יסודי‬ ‫והדיין המפורסם ביותר בדורו ועד לאחרונים שבתלמידי‬
‫ותיכון(‪ .‬לאחר מכן מפקח על החינוך היהודי‬ ‫החכמים‪ ,‬אשר שמם נודע הודות לשירים אחדים או אף שיר אחד שכתבו‪ .‬רבים השאירו‬
‫בבתי הספר של כי"ח ולאחר עצמאות מרוקו‬ ‫דיואנים )ספרי שירים(‪ ,‬שחלקם נערך בידי המחברים עצמם‪ .‬שיריהם של משוררים ידועים‪,‬‬
‫נמנה עם ראשי מערכת החינוך היהודי‪ .‬בשנת‬ ‫כמו רבי דוד חסין‪ ,‬למשל‪ ,‬נפוצו בקהילות גדולות וקטנות עוד בימי חייהם‪ .‬תפוצה‬
‫‪ 1963‬היגר לצרפת‪ ,‬שם הרצה בחוגים למדעי‬ ‫נרחבת זו של כתיבת שירה עברית במרוקו מעלה את שאלת ייחודה ביחס לסוגים אחרים‬
‫היהדות במכון הלאומי ללשונות ולתרבויות‬
‫המזרח )‪ ,(inalco‬והקים את החוג ללימודים‬ ‫של יצירה עברית כתובה‪.‬‬
‫יהודיים ועבריים באוניברסיטת ונסן )פריס‪.(8‬‬ ‫ראשית‪ ,‬לא כל כותבי השירה כתבו בסגנון אחד ובלשון אחת‪ .‬אף שחלק גדול מאלפי‬
‫מהחוקרים המובהקים של יהדות מרוקו‬ ‫השירים המוכרים לחוקרים‪ ,‬ומאלה הגנוזים עדיין בכתבי יד‪ ,‬התמקד בענייני גלות וגאולה‪,‬‬
‫ומורשתה‪ ,‬ובכלל זה השירה העברית‪ ,‬הספרות‬ ‫הנושאים שעניינו את היוצרים היו מגוונים וכך אפשר להבחין בין יוצר ליוצר ובין תקופה‬
‫שבעל פה‪ ,‬ספרות הקבלה והשו"ת‪.‬‬ ‫לתקופה‪ .‬גם סוגות השירים ומבניהם עברו תמורות ממשיות‪ ,‬ולשון המשוררים רחוקה‬
‫אף היא מאחידות‪ .‬לבד מן הרקע המקראי המשותף וההכרחי‪ ,‬שעליו מעידים השיבוצים‬

‫המקראיים בשיר‪ ,‬כתבו משוררים רבים בלשון ייחודית ורבת רבדים‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬לא כל מאות המשוררים שאפשר לזהותם ‪ -‬על פי חתימתם בשירים לפחות ‪-‬‬
‫כתבו ברמה אחת ובכישרונות זהים‪ .‬היו כותבים מוכשרים ומוכשרים פחות‪ ,‬מהם ראשי‬
‫חבורה ומהם חרזנים אלמונים‪ ,‬שאלמוניותם יאתה להם בזמנם ויאה להם גם היום‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬המשוררים החשובים כתבו בקהילות הגדולות‪ ,‬ובראשן קהילת פאס‪ ,‬שהייתה הקהילה‬
‫הגדולה והמובילה ביצירה הרבנית והרוחנית של יהדות מרוקו מן המאה התשיעית ועד‬
‫למאה התשע‪-‬עשרה‪ .‬משוררים חשובים ואף שושלות משוררים צמחו גם במבנאס‪ ,‬במראבש‪,‬‬
‫במוגאדור‪ ,‬בצפרו ובתאפילאלת‪ .‬המחקר של השנים האחרונות והפרסומים המדעיים של‬

‫דיואנים ואוספי שירים חושפים לפנינו יצירה מסועפת ועשירה‪.‬‬
‫שלישית‪ ,‬בניגוד לסיפור העלילתי‪ ,‬שהיה שייך בעיקר למסורת שבעל פה‪ ,‬ואשר בו‬
‫נתבע היוצר להוסיף חידושים לעלילה בפני קהל שומעיו‪ ,‬אפשרה מסורת השירה כתיבה‬
‫שגרתית על פי דפוסים מקובלים וחוזרים על עצמם‪ .‬חזרה זו נבעה במישרין מתפקידה‬
‫המיוחד בחברה היהודית במרוקו‪ .‬הכותבים ראו ביצירה זו קודם כול מכלול כתבים‪,‬‬
‫שבמרכזם עומדת פנייה לבורא‪ ,‬מעין תפילה חוזרת ונשנית שישים קץ לסבל הגלות‬
‫הנורא ויזרז את בוא הגאולה‪ .‬הפנייה לאלוהים קיימת גם בשירים שהוקדשו לעניינים‬
‫אחרים‪ ,‬כגון תיאור אירועים קהילתיים משמחים או מכאיבים ומעיקים‪ .‬גם בעניין זה‬