Page 10 - etmol 23

‫כלי האכילה הרגילים היו קערות ו­‬ ‫היו קטנים והצפיפות גדולה‪ .‬אין בידינו‬ ‫יוצדיות לכבס את כביסתן‪ .‬מקום זה‬
‫צלחות בדיל‪ ,‬קערות וספלי חרס‪ .‬כלים‬ ‫ידיעות על הריהוט בבתים‪ ,‬אולם נראד‪,‬‬ ‫היד‪ .‬מעין מפגש חברתי ולכאן הזדמט‬
‫אחרים במשק הבית היו כיור נחושת‬ ‫שמיטות‪ ,‬כיסאות ושולחנות נמצאו רק‬ ‫אף גברים‪ .‬אך בדרך כלל מיעטו הנשים‬
‫לכביסה‪ ,‬מכתשת נחושת‪ ,‬בקבוקי בדיל‪,‬‬ ‫בבתי העשירים ורמי המעלה‪ .‬השאר ישנו‬ ‫לצאת מביתן‪ .‬הזדמנויות לפגוש אנשים‬
‫דוד לשאיבת מים‪ ,‬קרדום‪ ,‬קופיץ‪ ,‬ט מ‪-‬‬ ‫רבים היו בשמחות משפחתיות ובחגיגה‬
‫ואכלו ושתו על מחצלות‪.‬‬ ‫ההמונית שד‪.‬יתד‪ .‬נערכת בירושלים ב­‬
‫פיד‪ ,‬וכיור רחצד‪.,‬‬ ‫יום אחרון של פסח בחיק הטבע‪ ,‬שם‬
‫מתקני בישול ומאור‬
‫לאכול ולשתות ‪ -‬מה ואיר‬ ‫התערבו נשים וגברים יחד‪.‬‬
‫מתקני בישול ואפיד‪ .‬היו בבתים מו­‬
‫יש לנו פרטים רבים על המאכל ו­‬ ‫עטים בלבד‪ .‬עיקרם היד‪ ,‬מבוסס על‬ ‫שפחות‪ ,‬תכשיטים‬
‫המשקר‪ ,‬של אותם ימים ואפשר להרכיב‬ ‫אש חשופה‪ ,‬שעליה שבכת ברזל‪ ,‬ש­‬
‫שימשה מעמד לבלי הבישול וד‪,‬אפיה‪.‬‬ ‫נשי חכמים ובעלי בתים אמידים גר‪,‬נו‬
‫מד‪,‬ם ממש ספר בישול‪.‬‬ ‫תומרי הד‪,‬סקד‪ ,‬היו הפחמים‪ ,‬שד‪,‬ובאו ל­‬ ‫משירותן של שפחות‪ ,‬זד״יו להן תכשי­‬
‫בבית היו עושים לחם‪ ,‬שמן זית‪ ,‬שמן‬ ‫ירושלים בידי פלחים מהכפרים בסבי­‬ ‫טים ובגדים גאים‪ .‬הללו‪ ,‬יחד עם אלמ­‬
‫שומשומין‪ ,‬יין וזיתים כבושים וכן יי״ש‪.‬‬ ‫בת העיר‪ .‬לפי עדויות שונות מסתבר‪,‬‬ ‫נות עשירות‪ ,‬היו מקדישות זמן לעיסוק‬
‫מוורדים וחרובים עשו דבש וכן מצוי‬ ‫כי היו גם כפריים יהודיים בסביבות‬ ‫בענייני צדקה‪ ,‬לקיום בית‪-‬התבשיל ל­‬
‫היה דבש הדבורים‪ .‬בין השימורים מוגר‪,‬‬ ‫עניים‪ ,‬התמחוי‪ ,‬וכן היו אוספות כסף‬
‫נוסע אחד — ריבת ענבים‪ ,‬מיץ לימון‪,‬‬ ‫ירושלים‪ ,‬שהביאו פחמים למכירה‪.‬‬ ‫ובגדים להשיא כלות עניות‪ .‬בזמן הפנוי‬
‫צלפים כבושים‪ ,‬מי ורדים‪ ,‬מי רימונים‬ ‫אלה שלא היו בביתם כלי בישול‪ ,‬היו‬ ‫עסקו נשות ירושלים בעבודות ריקמד‪,‬‬
‫מובילים את תבשיליד‪,‬ם לתנור הציבורי‪.‬‬
‫ומי פרחי התטז‪.‬‬ ‫עליו היד‪ ,‬ממוגר‪ ,‬אופה‪ .‬תמורת תשלום‬ ‫שונות‪ ,‬בסריגה ובתפירד‪.,‬‬
‫פירות וירקות מרובים היו בירושלים‪,‬‬ ‫קטן היה אפשר לאטת‪ ,‬לבשל ולטגן שם‬ ‫תלמידי‪-‬חכמים‪ ,‬שתורתם אומנותם‪,‬‬
‫בעצם כל הפירות וד‪,‬ירקות המקובלים‬ ‫בילו את רוב זמנם בבתי־תמדרש ובבתי‪-‬‬
‫עד היום בארץ‪ .‬עולים רבים ציינו‬ ‫בכל שעד‪ ,‬משעות היום‪.‬‬ ‫הכנסת‪ .‬תלמידי חכמים שד‪,‬יו מטופלים‬
‫בר‪,‬תפעלות את זולותם של הפירות ו­‬ ‫במשפחות והד‪,‬קצגה שקיבלו מהכלל לא‬
‫הירקות לעומת מחירם בחח לארץ‪ .‬כן‬ ‫ביתהעקדש הקד ש וירושלים‬ ‫הספיקה לקיום משפחותיד‪,‬ם‪ ,‬היו מחלקים‬
‫היו למכירד‪ ,‬ביצים ושומן אווזים‪ ,‬שמצוי‬
‫היד‪ .‬לעתים בשפע‪ .‬מחיר המלח היה זול‪.‬‬ ‫מי שד‪,‬פרוטד‪ ,‬היתד‪ ,‬מצויה בכיסו‪ ,‬האיר‬ ‫זמנם בין בית‪-‬המדרש לכיכר השוק‪.‬‬
‫בחורף היו מביאים דגים מיפו‪ .‬בקיץ‬ ‫ביתו במנורד‪ ,‬עשויה כוס זכוכית תלויד‪,‬‬ ‫אחרים שפרנסתם לא היתה מתורתם‪,‬‬
‫אי‪-‬אפשר היה להביאם לעיר משום ש‪-‬‬ ‫מן התיקרה‪ ,‬שבד‪ ,‬היה צף שמן שומ‪-‬‬ ‫בילו רוב זמנם בחנותם‪ ,‬בבית מלאכתם‬
‫נבאשו בדרך‪ .‬דגים יבשים ומלוחים היו‬ ‫שומין על פני המים‪ ,‬ובתוך השמן פתילד‪,‬‬ ‫ובמקומות עבודתם‪ .‬שמחות המשפחה‬
‫מביאים מהוץ לארץ‪ ,‬כנראד‪ ,‬מתורכיה‬ ‫לאש‪ .‬למרות שירושלים היא עיר קרד‪,‬‬ ‫וכינוסי החג היו הבילוי המקובל וכן‬
‫ויוון‪ ,‬גם ביצי דגים מלוחים היו מיוב­‬ ‫מאוד בתקופת החורף‪ ,‬לא היה בשום‬ ‫רחצד‪ .‬בבריכת השילוח בימי הקת ו­‬
‫בית תנור חימום‪ .‬בחודשים הקרים‪ ,‬טבת‬ ‫משחקי קלפים‪ ,‬שכנגדם תוקנו־‪ ,‬תקנה‬
‫אים מן החוץ והיו נאכלים כמתאבן‪.‬‬ ‫ושבט‪ ,‬היו מציבים באמצע החדר קערה‬
‫החלב נקנד‪ ,‬מכפריי הסביבד‪ ,‬וד‪,‬יד‪,‬‬ ‫של חרס — ובבתי העשירים של נחו­‬ ‫מיוחדת‪.‬‬
‫נ מ ט בידי חלבנים יד‪,‬ודים שעברו מבית‬ ‫שת — מלאה בגחלים לוחשות ובבי‬ ‫הילדים בילו את מרבית זמנם‪ ,‬מגיל‬
‫לבית‪ .‬החמאה‪ ,‬השמנת ושאר מעדני ה­‬ ‫הבית היו יושבים סביב הקערד‪ ,‬ומת‪-‬‬ ‫רך‪ ,‬בתלמוד‪-‬תורד‪ ,‬ואחר‪-‬כד בישיבד‪.,‬‬
‫חלב היו נעשים כרגיל בידי הכפריים‬
‫הערביים‪ .‬הסוחרים היהודים היו יוצאים‬ ‫חממים‪.‬‬ ‫ילדות נמצאו ליד אמותיהן‪.‬‬
‫לכטי ם וקונים את החלב ומוצריו‪ .‬יש‬ ‫כלי־הבית נעשו מחרס ומנחושת‪ .‬ה­‬ ‫הזמן בארצות האיסלאם נקבע על‪-‬פי‬
‫להניח שגם הלבנה היתר‪ ,‬מקובלת ב­‬ ‫נחושת והבדיל היו יקרים מאוד‪ .‬כלי‬ ‫השמש‪ .‬בצהרים בדיוק היד‪ ,‬המואזין ה­‬
‫בישול היו עריבת נחושת לאפיד‪ ,,‬סירים‬ ‫ערבי פותח בתפילה מראש המסגד‪ .‬שלוש‬
‫עיר‪.‬‬ ‫גדולים וקטנים מצופים בדיל מבפנים‬ ‫שעות לפני צאת דבוכבים היה פותח‬
‫החיטד‪ ,‬היתה נטחגת בטחנות של טו­‬ ‫ומטסים במכסי ברזל‪ ,‬ומחבת נחושת‬ ‫שוב בתפילד‪ .,‬שעתיים אחרי השקיעד‪,‬‬
‫חנים יזעדים‪ .‬בשר בקר לא נשחט‬ ‫לטיגון‪ .‬העניים היו משתמשים בסירי‬ ‫היו חיילי העיר מכים בתופים‪ .‬זד‪ ,‬היד‪.‬‬
‫בירושלים ולא נמכר בעיר‪ .‬לצרכי ה­‬ ‫חרס‪ .‬בכלי החרס אצרו יין‪ ,‬חומץ‪ ,‬שמן‪,‬‬ ‫הסימן לסגירת הבתים והחצרות וד‪,‬איסור‬
‫תושבים היה בשר עיזים וכבשים‪ .‬בשר‬ ‫חלב‪ ,‬פירות משומרים וירקות‪ .‬תבואר‪,‬‬ ‫לצאת מד‪,‬ם‪ .‬שעתיים לפני עלות השחר‬
‫העיזים היד‪ ,‬זול מבשר הכבשים‪ .‬כן‬ ‫וקטניות היו אוצרים בכדי חרס‪ .‬כלי‬ ‫היו החיילים מכים שוב בתופים‪ ,‬לאות‬
‫היד‪ ,‬מקובל בשר יונים‪ ,‬תרנגולים ו­‬ ‫קיטל אחרים היו נאדות מעור עיזים‬ ‫כי מותר לצאת לרחוב‪ .‬זד‪ ,‬היד‪ ,‬הסימן‬
‫למים ולנוזלים אחרים‪ .‬גם שואבי‪-‬המים‬
‫קוראים‪ .‬בשר העוףנחשב למעדן‪.‬‬ ‫לתחילתו של היום‪.‬‬
‫ארוחת הבוקר של הסטדים כללד‪,‬‬ ‫היו נושאים מימיד‪,‬ם בנאדות עיזים‪.‬‬ ‫קשה היד‪ ,‬לרט ש בית בירושלים‪ .‬ל­‬
‫עוגיות וקפר‪ ,‬חם‪ .‬תלמ ‪T‬י חכמים נהנו‬ ‫אשכנזים היתה ״חצר״‪ ,‬שד‪,‬יתה מימים‬
‫מד‪,‬פסקת צד‪,‬רים באמצע היום שאיפשרה‬ ‫קדומים רכוש קד‪,‬ילתם‪ .‬אולם רק לחלק‬
‫לד‪,‬ם לסור לביתם לסטדה‪ .‬ארוחתם‬ ‫קטן מד‪,‬משפחות האשכנזיות היה מקום‬
‫העיקרית של אנשי עמל היתר‪ .‬בסוף‬ ‫בבתי‪-‬החצר‪ .‬מספר בעלי הבתים היה‬
‫היום‪ .‬ארוחתם העיקרית של העניים‬ ‫קטן ורוב ד‪,‬יד‪,‬ודים שברו דירותיד‪,‬ם מן‬
‫הערבים והתורכים‪ .‬ה״חזקד‪,‬״ על בית‬
‫ד^הבבד‪ ,‬מירק מבושלוקטניות‪ .‬בשבת‬ ‫היתד‪ ,‬כמו על כל נכס סחיר וד‪,‬יד‪,‬ודים‬
‫השתדלו גם העניים שיעלד‪ ,‬על שולחנם‬ ‫העבירוד‪ ,‬בירושה‪ ,‬מכירה או השכרד‪.,‬‬
‫בשר‪ .‬לקראת שבת היו מכניסים לתנור‬ ‫רוב הידדדים גרו ב״חצרות״‪ .‬לאורך קי‪-‬‬
‫הציבורי קדירת חרס ובד‪ ,‬שוקי כבש או‬ ‫רותיד‪ ,‬של חצר כזאת נבנו חדרים שסל‬
‫בשר אחר וקטגיות‪ ,‬שד‪,‬יו מתבשלים כל‬ ‫אחד מהם שימש מעון למשפתד‪ .,‬לעיתים‬
‫הלילד‪ .,‬מאכל זד‪ ,‬היה חביב על אשכנזים‬ ‫היתד‪ ,‬ה״חצר״ בת כמד‪ .‬קומות‪ .‬הבתים‬
‫וספרדים כאחד וד‪,‬וא החמין המפורסם או‬

‫‪10‬‬