Page 171 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 171

‫בין עם לארץ  ‪169‬‬

‫על הארץ‪ .‬הוא התנגד בתקיפות לערעור של 'ציוני ציון' על סמכותו של הקונגרס‬
‫ועל מנהיגותו של הרצל‪ 28.‬כראש 'המזרחי' הוא פנה במכתב גלוי ל'מורשים' בקרב‬
‫ציוני רוסיה ודרש מהם לסגת מיד מן האולטימטום שהוצג להרצל‪ 29.‬עמדתו‬
‫העקרונית של הרב ריינס הייתה שהציונות נועדה להיטיב את מצבו של העם‬
‫היהודי בתקופה של רדיפות והגירה‪ .‬ככלל יש לומר שהוא תמך בציונות כתנועה‬
‫פרגמטית המבוססת על יסודות רציונליים ולא כתנועה בעלת גישה משיחית‬
‫או גאולית‪ ,‬זה היה היסוד לשיתוף הפעולה המלא שלו עם המנהיגות המדינית‬

                                                             ‫הפרגמטית של הרצל‪30.‬‬
‫הרב ריינס ביטא גם עמדה סובלנית מאוד כלפי השותפות של כל חלקי העם‬
‫בתוך התנועה הציונית‪ :‬שומרי מצוות ומשכילים‪ ,‬מזרחים ומערבים‪ .‬על כן הוא‬
‫העדיף את הגישה המדינית הרואה את כלל העם לנגד עיניה‪' :‬הציונות המדינית‬
‫היא קנין כללי‪ ,‬אין בה שמץ צורת מפלגה זו או אחרת וטהורה היא מכל חותם‬
‫זה או אחר‪ ,‬וכזאת צריכה להיות הציונות הקונגרסאית‪ ]...[ ,‬הציונות הקונגרסאית‬
‫צריכה להיות דווקא כזו שתוכל להיות נוחה‪ ,‬מרוצה ומקובלת על כל העם העברי'‪31.‬‬
‫ההכרה בקיומם של סיעות וזרמים שונים בקרב היהדות המודרנית באה לידי ביטוי‬
‫בגישתו הסובלנית של ריינס‪ ,‬אשר שאף למצוא את היסוד הלאומי המאחד בקרב‬
‫היהודים כדי לאפשר פעולה מדינית להצלת היהודים והיהדות‪ 32.‬כיוון שזו הייתה‬
‫עמדתו העקרונית אפשר להבין מדוע הוא תמך בניסיונות למצוא פתרון מהיר —‬

     ‫ולו זמני — למצוקת היהודים הסובלים מן הפוגרומים ברוסיה ומהשלכותיהם‪.‬‬
‫תומך אחר של תוכנית אוגנדה היה אליעזר בן‪-‬יהודה‪ ,‬אשר עלה לארץ‪-‬‬
‫ישראל כבר ב‪ 1881-‬ופעל בירושלים‪ .‬עמדתו של בן‪-‬יהודה אולי מפתיעה אך‬
‫היא משקפת תמיכה של חלק מן החלוצים ביישוב היהודי הציוני בארץ‪-‬ישראל‬
‫במהלכיו המדיניים של הרצל‪ .‬תמיכה זו נבעה כפי שהראה גור אלרואי לא מייאוש‬
‫מארץ‪-‬ישראל אלא מדאגה כנה לגורלם של יהודי מזרח אירופה לאחר הפוגרומים‬
‫ברוסיה‪ 33.‬בהקשר זה יצר בן‪-‬יהודה את ההבחנה בין 'העם' לבין 'הארץ'‪ ,‬בין תומכי‬
‫התוכנית לבין מתנגדיה‪' :‬אתם קוראים את עצמכם ציונים ציוניים‪ ,‬ארץ‪-‬ישראליים‪,‬‬

                                               ‫מריינס להרצל‪ ,4.1.1904 ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.211–210‬‬       ‫‪	28‬‬
‫יצחק יעקב ריינס‪' ,‬דברי שלום ואמת'‪ ,‬הצפירה‪ ,5.1.1904 ,‬עמ' ‪ ;3‬מריינס להרצל‪ ,‬ד' בשבט‬             ‫‪2	 9‬‬
‫תרס"ד‪ ,‬סיני‪ ,‬ב (תרצ"ח–תרצ"ט)‪ ,‬עמ' שמד–שמו; מריינס להרצל‪ ,‬י"ב בשבט תרס"ד‪ ,‬שם‪,‬‬
                                                                                              ‫‪	30‬‬
                                                                                    ‫עמ' שמז‪.‬‬
‫ראו למשל דבריו בגילוי דעת שהופץ בשנת תר"ס (‪ )1900‬השולל את העמדה המשיחית‬                       ‫‪3	 1‬‬
‫ביחס לציונות‪' :‬כל עקרו של הרעיון [הציונות] הזה ויסודו איננו אלא הטבת מצב אחינו‬                ‫‪	32‬‬
‫האומללים'‪ ,‬רפאל ושרגאי‪ ,‬הציונות הדתית‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ .339‬עמדתו הפרגמטית עולה בבירור‬                 ‫‪	33‬‬

                                                                                ‫מדבריו אלה‪.‬‬
                      ‫יצחק יעקב ריינס‪' ,‬ממזרח'‪ ,‬המליץ‪ ,22.6.1902 ,‬עמ' ‪( 1‬ההדגשה שלי)‪.‬‬

                                        ‫שם‪ .‬וראו דון יחיא‪ ,‬אידיאולוגיה ומדיניות‪ ,‬עמ' ‪.139‬‬
                               ‫אלרואי‪ ,‬מחפשי מולדת‪ ,‬עמ' ‪ ,198–170‬במיוחד עמ' ‪.197–196‬‬
   166   167   168   169   170   171   172   173   174   175   176