Page 235 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 235

‫האוטופיה הציונית והתרבות העברית  ‪233‬‬

‫(‪ )Ethno-Community‬לאומי [‪ :]...‬א) דת ומעמד אישי; ב) החינוך‬
‫על כל ענפיו [‪ ;]...‬ג) סיוע צבורי [‪ ;]...‬ד) בירור משפטים רגילים‪,‬‬

                                    ‫הקשורים לעניינים שנזכרו לעיל‪.‬‬

                                                      ‫ד‪ 	.‬המקומות הקדושים‪.‬‬
‫	 ‪ .	1‬האזורים החשובים בתוך העיר העתיקה בירושלים‪ ,‬שתחומיה ייקבעו‬
‫לפי ראות עיניו של חבר הלאומים‪ ,‬ייהנו מאותה מדה של אכסטרה‪-‬‬

 ‫טריטוריאליות‪ ,‬המקובלת בכל העולם לגבי צירויות של מדינות‪129.‬‬

‫החוקה שהציע ז'בוטינסקי כללה רכיבים אזרחיים מרחיקי לכת במדינת היהודים‪.‬‬
‫ז'בוטינסקי אומנם שאף להשיג רוב יהודי בארץ‪-‬ישראל על שתי גדותיה‪ ,‬אך חזון‬
‫מדינת הלאום היהודית שלו היה ליברלי‪ ,‬חילוני ואזרחי לעילא‪ .‬גישתו העקרונית‬
‫בכל תוכניותיו המדיניות‪ ,‬מלפני מלחמת העולם הראשונה ועד לסוף ימיו ב‪,1940-‬‬
‫לא השתנתה‪ .‬גישתו הלאומית הייתה אקטיביסטית ולוחמנית אך הוא תמך‬

                                         ‫בעקיבות בזכויות לאומיות ובשוויון אזרחי‪.‬‬
‫במלחמת העולם הראשונה גירש השלטון העות'מאני את דוד בן‪-‬גוריון ואת‬
‫יצחק בן‪-‬צבי מארץ‪-‬ישראל והם גלו לארצות הברית‪ .‬בזמן שהותו בניו יורק‬
‫השקיף בן‪-‬גוריון על ההתפתחויות במהלכה של 'המלחמה הגדולה' וגיבש את‬
‫עמדתו באשר לדרך הפעולה שעל התנועה הציונית לנקוט לנוכח האירועים‪.‬‬
‫במאמרו 'לקראת העתיד' שכתב באביב ‪ 1915‬הוא הצביע על הסכנות לקיומו‬
‫של העם היהודי אך גם על ההזדמנויות שייווצרו בסיומה של המלחמה למימוש‬
‫הדרישה הציונית‪' :‬וכמה מובן‪ ,‬כמה פשוט הדבר אחרי מלחמה זו‪ ,‬שפתרון שאלת‬
‫העם מחוסר המולדת ראוי וצריך להיות — מולדת בארץ מכורתו ההיסטורית‪.‬‬
‫ועידת השלום הבאה צריכה להכיר בזכות העם העברי לכונן מולדת בארץ‪-‬ישראל‪ .‬זו‬
‫שאלת‪-‬השאלות העומדת במרכז חיינו‪ ,‬זוהי התעודה ההיסטורית הגדולה שרגע‬

                                                           ‫מכריע זה מטיל עלינו'‪130.‬‬
‫בן‪-‬גוריון טען שעל הציונות מוטלת החובה לתכנן את יום המחר‪ ,‬את העתיד‬
‫שלאחר המלחמה‪ ,‬כדי להשיג את ההסכמה הבין‪-‬לאומית להכרה בארץ‪-‬ישראל‬
‫כמולדתו של העם היהודי‪ .‬עם זאת הוא גם טען שיש לפעול במקביל בשתי דרכים‪,‬‬
‫האחת דיפלומטית והשנייה מעשית — המשך ההתיישבות והיאחזות בקרקע —‬
‫'כיבוש‪-‬ארץ למטרה שכזו אינו בא ע"י הבטחת זכויות פוליטיות וערובות‬
‫דיפלומטיות‪ ,‬אלא ע"י עבודה יישובית ממושכת‪ ,‬השתרשות והתערות בקרקע [‪]...‬‬

                                           ‫עד כדי היות רוב גדול ומכריע בארץ'‪131.‬‬

‫‪ 1	 29‬ז'בוטינסקי‪ ,‬חזית המלחמה‪ ,‬עמ' ‪ ;187–186‬גורני‪ ,‬מדיניות ודמיון‪ ,‬עמ' ‪ .161–159‬למקור‬
                          ‫באנגלית ראו ז'בוטינסקי‪ ,‬חזית המלחמה (אנגלית)‪ ,‬עמ' ‪.220–216‬‬
                                     ‫‪ 	130‬בן‪-‬גוריון‪ ,‬ממעמד לעם‪ ,‬עמ' ‪( 15–14‬ההדגשות במקור)‬
                                                                                 ‫‪ 	131‬שם‪ ,‬עמ' ‪.15‬‬
   230   231   232   233   234   235   236   237   238   239   240