Page 231 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 231

‫האוטופיה הציונית והתרבות העברית  ‪229‬‬

‫‪ 1921‬סיפר וייצמן שפגש את ריאד ביי‪ ,‬שר התעמולה של האמיר פייסל‪ ,‬ואמר‬
‫לו‪' :‬ארץ‪-‬ישראל אינה חלק מהאימפריה הערבית אלא ארץ שבה יכולים יהודים‬
‫וערבים לחיות ביחסי שלום כפי שחיים ביחסי שלום שלושה לאומים בשווייץ'‪109.‬‬
‫בשנות העשרים הראשונות נטה אם כן וייצמן לנתח את מצב היחסים בין היהודים‬
‫לערבים במזרח התיכון באופטימיות רבה‪ .‬הוא סבר אז שיש סיבות כבדות משקל‬
‫להיחלשות ההתנגדות של הערבים לציונות‪ ,‬ובהן אינטרסים כלכליים‪ ,‬חשש מפני‬
‫מגמות פן‪-‬אסלאמיות ושאיפה ליצור קונפדרציה ערבית במזרח התיכון‪ .‬יתר על‬
‫כן‪ ,‬וייצמן סבר אז שיחסי השכנות בין הערבים ליהודים בארץ‪-‬ישראל מלמדים על‬

                                  ‫שיתוף פעולה ועל הערכה הדדית בין הצדדים‪110.‬‬
‫לקראת סוף שנות העשרים‪ ,‬כשהלאומיות הפלסטינית התעצמה וגם המאבק‬
‫בין יהודים לערבים התעצם והאלימות גברה‪ ,‬נעשה וייצמן פסימי יותר ביחסו‬
‫לערבים‪ .‬העובדה כי בארץ‪-‬ישראל היה עדיין רוב ערבי והשלטון הבריטי נסוג‬
‫אט אט מהצהרת בלפור ערערה את האופטימיות שלו‪ .‬השאיפה להגיע לרוב‬
‫יהודי בארץ‪-‬ישראל הייתה משותפת לווייצמן‪ ,‬לז'בוטינסקי ולבן‪-‬גוריון‪ ,‬וגם לזרם‬
‫המרכזי של מנהיגי הציונות לאחר מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬והיא נשענה על‬
‫הצהרת בלפור‪ ,‬על הסכמי השלום ועל כתב המנדט של חבר הלאומים‪ ,‬שבהם‬

                             ‫הוכרה זכותו של העם היהודי לריבונות בארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫בעיני וייצמן ההכרה הבין‪-‬לאומית הזו הייתה הוכחה שהיהודים אינם‬
‫בבחינת גורם זר 'קולוניאליסטי' בארץ‪-‬ישראל אלא הם זכאים לראות בארץ‪-‬‬
‫ישראל את ביתם הלאומי‪ 111.‬עם זאת האמין וייצמן שרוב יהודי בארץ‪-‬ישראל‬
‫לא יפגע בזכויות הערבים‪' :‬ארץ‪-‬ישראל תהיה למדינה יהודית שבה הערבים יזכו‬
‫לזכויות אזרחיות ותרבותיות מלאות'‪ 112.‬האופטימיות של וייצמן בשנות העשרים‬
‫הראשונות התחלפה בתחילת שנות השלושים בגישה פסימית ומציאותית יותר‪ .‬אז‬
‫קבע וייצמן שהערבים אינם מעוניינים כלל וכלל בהתיישבות יהודית בארץ גם אם‬

                                     ‫זו תיעשה בדרך ההגונה והמתחשבת ביותר‪113.‬‬
‫וייצמן‪ ,‬המתון מבין שלושת המנהיגים‪ ,‬שלל בתוקף את עמדתם של ידידיו‬
‫אנשי 'ברית שלום' שהציעו להקים בארץ‪-‬ישראל מדינה דו‪-‬לאומית‪ .‬כמוהם גם‬

‫‪‘Palestine was not part of an Arab Empire but a land in which Jews and Arabs could 1	 09‬‬
‫‪live in peaceful relations in the same way as the three nationalities in Switzerland’,‬‬

                                                      ‫וייצמן‪ ,‬מכתבים ומאמרים‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪334‬‬
                                                                          ‫‪ 	110‬שם‪ ,‬עמ' ‪.369–366‬‬

‫‪‘The case of Jews returning to Eretz Israel is absolutely different from that, say, 	111‬‬
‫‪of aliens wishing to settle in the U.S.A.; We enter Palestine by right and not on‬‬

                                                              ‫’‪ ,sufferance‬שם‪ ,‬יד‪ ,‬עמ' ‪.206‬‬
‫‪‘Palestine was to be a Jewish State in which the Arabs would enjoy fullest civil and 	112‬‬

                                                                       ‫‪ ,cultural rightsʼ‬שם‪.‬‬
                                                                                ‫‪ 	113‬שם‪ ,‬עמ' ‪.208‬‬
   226   227   228   229   230   231   232   233   234   235   236