Page 228 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 228

‫‪  226‬פרק שישי‬

‫כאשר האדם נמצא בפעילות גומלין מלאה ושיתופית עם בני אדם המוכרים לו‬
‫אישית ושאיתם הוא חולק את עולמו‪ .‬פעילות גומלין זו תיתכן רק עם יצירתן של‬
‫קהילות שיתופיות הבנויות על קהיליות קטנות ולא על מוסדות חברתיים גדולים‬

                                                                       ‫וטכנוקרטיים‪.‬‬
‫האוטופיה הסוציאליסטית הזו לא תיתכן במסגרת רחבה ומדינתית משום‬
‫שהשוויון הכלכלי בה הוא טכני ומוסדי ואינו מבוסס על קשר חברתי אורגני‪.‬‬
‫זה יסוד הסוציאליזם האוטופי של בובר‪ ,‬המנוגד לרעיון הניכור המרקסיסטי‬
‫המבוסס על אדני הכלכלה והתבונה בלבד‪' :‬התרבות המערבית החדישה‪ ,‬עברה‬
‫מן החברותא אל החברה‪ ,‬כי הטיפוס המכאני של החיים המשותפים הכניע‬
‫וביטל בתוכו את הטיפוס האורגני'‪ 96.‬דבריו אלה של בובר דומים להבחנה שערך‬
‫גורדון בין סוציאליזם חברתי מכני שמבוסס על המדינה ועל הסדר רציונלי וטכני‬
‫של חלוקת המשאבים לבין יצירה חברתית אורגנית המבוססת על כוח הרצון‬
‫ועל האהבה של הפרט לכלל‪ .‬לפיכך טען בובר שבקבוצה הקטנה‪ ,‬ה'חברותא'‪,‬‬
‫באמצעות החיים השיתופיים אפשר ליצור חברה אורגנית שבה שוררת הרמוניה‬
‫בין בני האדם לטבע ולדת‪ 97.‬את הניסיון החלוצי של הקיבוצים ראה בובר‬
‫כאפשרות להגשמת האוטופיה הזו לא רק בעבור הציונות והעם היהודי אלא גם‬
‫כניסיון אנושי כללי‪ .‬החלוצים הציונים הסוציאליסטים‪ ,‬אנשי הקיבוצים‪ ,‬יכלו‬

                                         ‫לדעתו להגשים את המטרה האוטופית הזו‪:‬‬

‫'חיים' פירושם בשביל אדם זה‪ :‬לחיות עם בני אדם‪ .‬הוא זקוק להם והוא‬
‫רוצה שיהיו זקוקים לו‪' .‬חברה' פירושה בשבילו לא הקולקטיב הגדול‬
‫הבלתי‪-‬נתפס‪ ,‬שבו נעוצים היחידים זה אצל זה‪ ,‬בלי שאיש יכיר את‬
‫רעהו‪ ,‬ולא חבורה‪ ,‬שבה באה רק במקום אנוכיות הפרט אנוכיות הכלל‪,‬‬
‫עד שה'אנחנו' בפי כל חבר אינו אלא 'אנוכי' ללא מצפון נוקף‪ .‬בשבילו‬
‫'חברה' שואבת את זכותה ואת טעמה מן היחסים הישירים בין אדם לחברו‬
‫השרויים בה; והעם בשבילו היא החברה‪ ,‬שעל ידי שותפות ההנחות‬
‫והמטרות‪ ,‬שותפות השפה והגורל נתונים בה התנאים הטובים ביותר‬

                                    ‫להתהוותם ולקיומם של יחסים כאלה‪98.‬‬

‫בחזון הסוציאליסטי הזה ייסודה של מדינה לא היה המטרה המרכזית‪ .‬להפך‪,‬‬
‫באוטופיזם הסוציאליסטי של בובר ושל גורדון היו יסודות אנרכיסטיים ששללו את‬
‫מעמדן של החברה ושל המדינה כמטרה סופית של האוטופיה הציונית‪ .‬מי שעומד‬

              ‫במרכז החזון האוטופי הוא האדם הפרטי ולא הפוליטיקה והמדינה‪99.‬‬

                     ‫שם‪.159 ,‬‬  ‫‪	96‬‬
            ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.169–167‬‬   ‫‪	97‬‬
                               ‫‪	98‬‬
                 ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.251‬‬  ‫‪9	 9‬‬
‫רצבי‪ ,‬גורדון ובובר‪ ,‬עמ' ‪.31–9‬‬
   223   224   225   226   227   228   229   230   231   232   233