Page 26 - גג 47 16במאי
P. 26
אתה מאשש את התאוריה שלי שמסבירה את מצבך" .פרופ' צ' מדובב את פ' )'סינדרום
מגדל בבל'' ,המעלית האולטימטיבית'( ואני חשה אי נוחות כי יותר מדיבוב פרופ' צ'
מכניס מילים לפה של פ' ,ואז מאשר אותן בהתרגשות) .או שפ' מנסה לרצות את ציפיותיו
של פרופ' צ'?( משהו לא טוב קורה בטיפול .מי מטפל במי? ומה אני צריכה לעשות?"
ה.
"בבית ,מאוחר בלילה .משחזרת את דברי פ' ,מנסה לעשות סדר .החלום של פ'
-ילד במרתף שלובש מדים של נער מעלית ומחכה לבנית מגדל בבל )לבדוק
בראשית י"א( .חלום שחוזר מילדותו עד היום .זה בשביל נער המעלית שפ' בונה
מגדלים? )יתכן שפ' ,בלי להיות מודע לכך ,הוא הילד במדים של נער המעלית
בחלום?( הדכדוך שתוקף את פ' אחרי כל חנוכת בניין באמת נובע ,כמו שצ'
טוען ,מ'חרדת ההצלחה'? או ש ...-כי פ' אמר היום ,כאילו דרך אגב ומבלי
שפרופ' צ' התייחס לכך ,שהדכדוך מתחיל כבר בסיום חפירת הבור להנחת
יסודות) .ה'בור' ,ה'מרתף' ,לבדוק קשר( כי פ' מצפה לנער המעלית שיופיע
ולשווא? ...לשווא כי הבור לא עמוק מספיק? ...ולכן בכל פעם פ' בונה בניין יותר
גבוה כי הוא מצריך בשביל היסודות שלו בור עמוק יותר?) ...מרתף תת-קרקעי
כמו בחלום?( כלומר ,מה שמניע את פ' זו לא 'הפתולוגיה של ההצלחה' -
להתגבר על הדכדוך שנובע מהאיסור הלא מודע להצליח על ידי בניית בניין
גבוה יותר -כי אם הדחף לחפירת בור עמוק יותר )להגיע למרתף בחלום?( אם
כך ,זה עומק הבור ולא גובה הבניין בראש מעיניו .וכל זה כדי לפגוש את הילד
מהחלום )בשביל מה?( וזו הסיבה שבבור האחרון ,העמוק מכולם) ,המרתף?(
כשנער המעלית סוף-סוף מופיע ,אין לפ' כבר צורך לבנות את המגדל הגבוה
בעיר? זה מצידו של פ' .אבל מצד נער המעלית זה לא סוף הסיפור ,כי הוא
מצפה בבור שנים עד שפ' יבנה את המגדל הגבוה בעיר עם המעלית
האולטימטיבית .ואיך פ' ,מצידו ,מסוגל לאכזב את גיבור החלום שלו שסוף-סוף
הופיע? מה עוד שאם ההנחה שפ' ,בלי שהוא מודע לכך ,הוא נער המעלית
בחלום נכונה ... -אבל אם ההנחה הזאת לא נכונה? ...כך או כך זה עדיין לא
מסביר מה קרה הבוקר לפ' שגרם להיעלמותו של נער המעלית מהבור ,ומדוע
הוא כה נסער) .למה תחושת הסיפוק של פרופ' צ' כששמע מפ' על החלום
והיעלמות נער המעלית מטרידה אותי?(".
ו.
אנחנו עוצרים כדי לחזור למשפט של המתמחה מהפרק הקודם:
"משהו לא טוב קורה בטיפול .מי מטפל במי?"
היא תוהה כבר בסוף הפגישה הראשונה בין פרופ' צ' ופ' .כי אם לדבריו פרופ' צ' סיים
ַּגג גיליון 24 47
