Page 22 - גג 47 16במאי
P. 22
הטמעתי במוחי כל הזמן את המחשבה שגם אם אהיה מורה לא אשכח
לנצל את חופשות בית הספר :שלושה חודשים בקיץ,
שבועיים בראש השנה ואותו משך זמן בפסחא כדי
לכתוב-לכתוב-לכתוב ,למחוק-למחוק-למחוק.
מותר .דווקא ברובד החברתי הייתה התעוררות של שמחה .השמאל זכה בבחירות בצרפת
ובאלג'יריה ,ופרח .לפתע צצו העלאה במשכורת ,שבוע העבודה הצטמצם ל 40-שעות
והרשות לקחת חופשה בתשלום בלא הפחתה בשכר .דוד אטיין המסכן כבר לא יצטרך
יותר לפצוע את עצמו כדי לצאת לחופשה .אבל כל השמחה הזאת עברה קצת לידי בשל
מצבי המשפחתי הרעוע ,ההתלבטויות האישיות ,החיפוש.
פעם ראשונה שעזבתי את אלג'יריה ונסעתי למולדת הישנה ,לאירופה ,היה זה לטיול
ָקיאקים מאינסברוק לבוד ּפשט .הייתי נרגש .יצאנו ידידי ,המורה לאנגלית איב ּבורז'ואה,
סימון ואני ונחתנו ְּבליֹון .סימון ִּבל ּבלה את המוח כל הדרך באונייה שהיא רוצה לפצוח
בקריירה של רקדנית קלאסית .איב התעקש ובצדק ,שקריירה מסוג זה מתחילים בגיל
חמש ולא בשנות העשרים לחיי אישה .אני כבר ויתרתי למ ׁש ּוגותיה של סימון .האמנתי כי
המסע יחלץ אותה מהסמים ומהספקים של אלג'יר ,וזה שימח אותי .סימון-סימון ,תמיד
במצב רוח של מעליות – פעם עו ָלה ופעם יורדת – כשחצי חיוך חידתי ומתנמנם נסוך על
פניה.
מה אגיד לכם ,לא הצלחתי לחתור ב ָקיאק .נראה כי השחפת לא הניחה לי .התחלתי ולא
היה לי אוויר .אני ,שעצרתי כנער כדורים בגופי בעומדי בשער – מזנק לימין ולשמאל –
חשתי כעת כאבים בכתפיים .עברתי במקום טיפול להחדרת אוויר בשל המאמץ .את הטיול
לאורך הנהרות המשיכו איב וסימון בלעדיי .חשבתי שסימון תלותית וחלשה ונתבדיתי.
היה לה כוח של שור .היא הייתה בעלת ְס ֹב ֶלת .אולי היו אלה הסמים שנתנו לה מרץ .זה
העציב אותי שנאלצתי לוותר על החתירה ולעשות מסלולים מקבילים באוטובוס וברכבת.
כאשר פגשתי אותם שוב ,סיפר לי איב שהיא לוותה ממנו כסף לגרידה – כמובן סתם
תירוץ – וחזרה לסירה עם סמים .דבר לא השתנה.
נסענו שלושתנו לזלצבורג .שם גיליתי בדואר השמור מכתב המיועד לסימון מרופא
אלג'ירי ,מכתב אהבה .הרופא הזה שסיפק לה סמים היה גם המאהב שלה .היא שכבה
איתו .אולי בכל זאת מדובר היה בגרידה? הייתה לי הרגשה שהיא רצתה שאמצא את
המכתב .להכאיב לי ביקשה .קשה להיות נבגד .באתי לאיב ואמרתי לו שאני רוצה
להיפרד מסימון .לה עוד לא אמרתי דבר ,אבל המתח בינינו הורגש.
ַּגג גיליון 20 47
