Page 39 - תאטרון 42 לאינטרנ ט

‫אוטוביוגרפיה‬

‫שער ספרו של עודד קוטלר‪ ,‬בהוצאת עם עובד‬

‫לחכירה‪ .‬כקבלן שיש לו נגישות קלה יחסית לנושאי בינוי ושיפוץ‪ ,‬הוא השקיע‬
‫בשיפוץ המקום בכספי הלוואה והתחיל לעבוד‪ .‬לאן הוא פנה כדי לרכוש‬
‫קהלים? – לקהליו של תאטרון חיפה‪ ,‬כמובן‪ .‬הוא הציע להם כרטיס מינוי‬
‫למספר הצגות זהה לזה שהציע גם תאטרון חיפה‪ ,‬תמורתו יקבל המינוי‪ ,‬לפי‬
‫הפרסומים‪ ,‬את "מיטב ההצגות" שנוצרו בישראל‪ ,‬נכון לאותה עונה‪ .‬לא יותר‬
‫נסיעה להדר הכרמל וקשיי חניה‪ ,‬אלאהליכה רגלית קצרת טווח בנעלי בית‬
‫לאולם המופעים שבשכונה‪ ,‬בתוספת עוגה וקפה בפואיה‪ .‬כך יימנע מצופה‬
‫התאטרון להיות שותף בעל כורחו לניסיונותיו של תאטרון חיפה בהעלאת‬
‫מחזות מקוריים חדשים או ניסיונות אחרים‪ ,‬שאין לדעת אם יצליחו או ייכשלו‪.‬‬

‫הקריות יזכו אך ורק ב"שלאגרים" התל‪-‬אביביים‪.‬‬
‫הרגלי ההליכה לתאטרון טופחו על ידי תאטרון חיפה במשך שנים‪ ,‬ולכן רבים‬
‫מתושבי הקריות נמנו על צופיו הקבועים‪ .‬ואת קציר הטיפוח הזה קצר הקבלן‬
‫ששיפץ את בית‪-‬העם על אלף ומשהו מושביו‪ ,‬וגרר לשם את מרבית המינויים‬
‫של תאטרון חיפה‪ .‬עד כאן הכול לכאורה לגיטימי במזרח הפרוע והמופרט‪,‬‬
‫אלא שאליה וקוץ בה‪ .‬החכירה ללא דמי שכירות של ממש עבור בנין השייך‬

‫לציבור ייתר בנייה של היכל תאטרון בכספו הפרטי של הקבלן‪ ,‬והיא שיצרה‬

‫גיליון ‪42‬תאטרון ‪37 ‬‬