Page 44 - תאטרון 42 לאינטרנ ט
P. 44
ענבל בראל
מחזירים את אלזה אל קדמת הבמה
ְּבאֹותֹו ערב
ָי ְּש ָבה ֵּבי ֵּנינו ִא ָשה ְּק ַט ָנה ְּבכֹו ַבע ְּמ ֻע ָקם
ְּו ִה ִבי ָטה ְּב ִעיון
ְּב ֵּעיני ָה ַה ְּגדֹולֹות ְּב ֵּעיני ָה ַה ְּש ֹחרֹות
ְּו ַה ִנ ְּפ ָלאֹות ְּב ֵּזר ִס ָג ִליֹות ָע ִדין.
ִמ ָס ִביב ִה ְּת ַל ֲחשו,
זֹו ִהי ַה ְּמשֹוררת
ִה ֵּנה המ ֻה ָל ָלהִ ,ה ֵּנה ִה ֵּנה,
(זלדה) ְּו ַנ ְּפ ִשי ָי ְּצ ָאה ֵּאלי ָה
אלזה לסקר־שילר עלתה ארצה ב 1939-כאישה מבוגרת ,מהגרת שלא מבחירה
מאימת הנאצים ,לאחר שלא הצליחה לחדש את רישיון שהותה בשוויצריה.
משוררת מהוללה הגיעה לירושלים ,העיר שכתבה עליה וחלמה עליה וראתה
בה גן-עדן נכסף .היא המשיכה ליצור במולדת החדשה-עתיקה :ייסדה מועדון
ספרותי וערבי קריאה ,ציירה ,וכתבה שירים כואבים ,נוגים ויפים.
משוררת מהוללה התגוררה בירושלים ,אבל שנותיה האחרונות עברו עליה ללא
תהילה .כמו הגיבורה של עגנון ,היא פיזרה בנדיבות סוכריות לילדים ולחם
לציפורים ,אך הדלות ,הבדידות ותחושות הניכור והאכזבה ניכרו בפניה :לא
חוט של חן וחסד ורחמים נמסך עליהם ,כי אם קמטי זעם ,תשישות ועלבון.
ובכל זאת ,כשישבה בבתי-קפה (והיא ישבה הרבה בבתי-קפה) ,היו שזיהו
אותה כיוצרת גדולה .הד או צל לקיומם של עולמות עליונים.
כן ,היו שזיהו אותה באותם שנים ,וגם זכרו אותה לאחר מותה באמצע שנות
ה ,40-אבל הם היו מעטים .רוב-רובו של הציבור בפלשתינה של אותן שנים
לא ידע מי זו אלזה לסקר־שילר ,וגם היום ,למען־האמת ,רבים לא מכירים
את שמה .גבריאל צורן ,במאמרו המופיע בספר עיר של חלום מסביר כי אחת
הסיבות המרכזיות לכך שדמותה לא נחקקה בתודעה הציבורית היא העובדה
הפשוטה שחלק גדול מיצירתה לא תורגם לעברית .בסוף שנות השישים היא
אמנם זכתה לגאולה רגעית הודות ליהודה עמיחי ,שתרגם קובץ שלם של
מבחר משיריה ,ובשני העשורים האחרונים היא חדרה מעט לתודעה הציבורית
בזכות נתן זך ,שמעון זנדבנק ,ישראל אלירז ,יגאל תומרקין ,איטה שדלצקי,
42תאטרון גיליון 42
