Page 46 - תאטרון 42 לאינטרנ ט
P. 46
מוטי סנדק
מבוא לספר עיר של חלום
"ואני כספר החתום לידידיי ,וזרה עד מאוד הייתי להם" .במילים אלה תיארה
את עצמה אלזה לסקר־שילר (1945־ ,)1869המשוררת היהודייה הגדולה של
המאה ה־ .20ירושלים ,שבה חייתה את שש שנותיה האחרונות (1945־,)1939
הייתה בעיניה עיר של חלום ,יותר משהייתה עיר של ממש .היא הלכה
ברחובותיה כזרה – מדברת וכותבת גרמנית ,ומדמיינת עברית תנ"כית עתירת
הוד.
במהלך שנותיה בירושלים נהגה לסקר־שילר לארגן ערבי תרבות ולקרוא את
יצירותיה במסגרת הסלון הספרותי בבית טיכו ,במכון הצרפתי ובבית הכנסת.
את הערבים ארגנה באופן מרשים ,דאגה למשלוח הזמנות לעשרות מוזמנים,
מודפסות במכונת הכתיבה הישנה שלה ,ובכל הזמנה נהגה להוסיף איור משלה
צבוע בצבע אחר.
לסקר־שילר הופיעה חבושה בכובע קטיפה ומשי ,מאופרת למשעי ועונדת
עגילי עץ שקנתה בבית לחם וצבעה אותם בצבע תכלת .את צווארה קישטה
במחרוזת פניני זכוכית בצבע חום ,טבעות נחושת ואבץ על אצבעותיה ,עדויה
צמידים צבעונים מקשקשים ,לבושה בורנוס לבן וארוך ופגיונות מידלדלים
מחגורתה .פניה מוארות באמצעות שני נרות ,ולהדגשת המילים השתמשה
בפעמונים ,בתוף מרים ובחליל.
באחת מן ההופעות הקדימה בהרצאה קצרה:
"סלחו לי אם השכל שלי קצת לקוי .רבים אומרים זאת דרך אגב
כשעוברים לידי ברחוב ,כי אני קבצנית בין הקבצנים בעיר ,עם כל 22
הספרים שכתבתי ואיירתי ,ועם הופעתו של כל ספר הייתי חייבת
להכריז על פשיטת רגל .אך מכל פשיטות הרגל הללו שהן כנראה מנת
חלקם של כל המשוררים ,אף פעם בחיים לא הפכתי לענייה .תארו לכם
גבירותיי ורבותיי ,אם הייתי מחוסרת אמונה מול עצמי ומול חוויותיי
דווקא כאן בירושלים – אותה נתן לי האל במתנה ,כאן בעיר הקודש,
מגרש הבנייה המונומנטלי של העולם שבו נטע אבא ,האב האלוהי של
כולנו ,את האבן הראשונה לבניית עירו שלו .אני מודה :נסים גורמים
לאי־שקט ,הם באים מעולם לא מוכר לנו ,והאדם שמקבל אותם מועבר
למצב שבו אפשר להחזיק מעמד רק במסירות של אמונה עמוקה ביותר.
נוסף על כך ,מחייבים אותנו הנסים להיות מושלמים".
לסקר־שילר ניסתה למצוא את ברלין האבודה בירושלים המוזנחת ,שבה
התגוררה בחדרי מלון דלים :פנסיון נורדיה ברחוב יפו ,מלון וינה ברחוב לונץ,
44תאטרון גיליון 42
