Page 297 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A

‫‪Pg: 297 - 10-Front 21-10-20‬‬

‫ימי בראשית‬

‫ַא ְב ָר ָהם הביט בבנו‪ ,‬שנראה לפתע מלא חדווה ושמחה‪" :‬כן‪ ,‬עלינו‬
‫להמשיך בדרך"‪ַ .‬א ְב ָר ָהם ו ִי ְצ ָחק המשיכו לטפס במעלה ההר‪ ,‬כשעל‬
‫פניהם חיוך של אושר‪ ,‬המעיד כי מרוצים הם לעשות את החובה‬

‫המוטלת על כתפיהם‪.‬‬
‫בראש ההר נגלה לעיני השניים המזבח העתיק‪ :‬ערמת אבנים‬
‫גדולה אשר הועמדה מקדמת דנא לשמש מקום להעלאת קורבנות‪.‬‬
‫שישים ושתיים שנים חלפו מאז היה ַא ְב ָר ָהם במקום זה; השנים‬
‫נתנו את אותותיהן במזבח ההרוס למחצה‪ַ .‬א ְב ָר ָהם החל לבנות‬
‫מחדש את המזבח בלב פועם ברינה‪ ,‬בעוד ִי ְצ ָחק יושב בצד בפקודת‬
‫אביו‪ ,‬שמא ייפצע חס ושלום‪ ,‬ויינתן בו מום וייפסל מלשמש קורבן‪.‬‬
‫הידיים פועלות ללא עכבות‪ ,‬מכינות את המקום שעליו יקריב האב‬
‫את בנו‪ .‬עצי העולה‪ ,‬שאותם נשאו עימם מביתם‪ ,‬מונחים בזהירות‬

‫זה לצד זה בדייקנות‪.‬‬
‫ַא ְב ָר ָהם ו ִי ְצ ָחק מביטים על המזבח בסיפוק‪ ,‬שמחים בתבניתו‬
‫המושלמת לשם העלאת הקורבן‪ִ .‬י ְצ ָחק החל מטפס בזהירות על‬
‫המזבח‪ ,‬מבין כי זהו המעשה אשר יש לעשותו עתה‪" .‬אבא‪ ,‬בבקשה‬
‫קשור נא את ידיי ורגליי"‪ ,‬מבקש בשלוות נפש‪" ,‬בזאת‪ ,‬לצערי‪,‬‬
‫לא אוכל לסייע בידך‪ .‬אך בבקשה קשור נא אותי חזק‪ ,‬אבא‪ ,‬שמא‬
‫יתגבר עליי הפחד‪ ,‬בראותי את המאכלת הבאה לשוחטני‪ ,‬ואזוז בלי‬

‫כוונה וייפסל הקורבן‪ ,‬ותהיה השחיטה לא ראויה"‪.‬‬
‫ַא ְב ָר ָהם ניגש למלאכה‪ ,‬עוקד את בנו על גבי המזבח‪ .‬החבלים‬
‫נמתחים‪ ,‬קושרים את ידי ִי ְצ ָחק מאחורי גבו עם רגליו‪ .‬צעקות‬
‫וצרחות נשמעות בתוככי ראשו של האב‪ ,‬מנסות להניאו מלעשות‬
‫את המעשה אשר שום בר דעת לא יעשנו‪ .‬קול בכיות ובקשות של‬
‫תחנונים העולות ממקומות לא ברורים ומתחננות לפני מלך העולם‬
‫לרחם על הבן העקוד‪ .‬הייתה הרגשה כי כל הפמליה של מעלה‬

‫צווחת ומפילה תחינה למען לא ייעשה המעשה האכזרי‪.‬‬
‫האב מתבונן על בנו העקוד‪ ,‬מנסה להתעלות מעל רחמיו ולעשות‬

‫את המוטל עליו‪ ,‬בלי לערב במצוות הבורא את רגשותיו‪.‬‬

‫‪297‬‬