Page 10 - machon ben guryon-betoch marbolet hyamim.machon ben guryon-betoch marbolet hyamim.1A

‫‪Pg: 10 - 1-Back 21-11-21‬‬

‫‪ 10‬בתוך מערבולת הימים‬

‫תחילה במרחב הכללי ואחר כך בזה החרדי‪ .‬בפעילותו זו ראה שליחות עליונה‪:‬‬

‫׳ניצלתי רק כדי לא להשכיח את השואה [‪ ]...‬נשרפתי כמו כולם במשרפות‪.‬‬
‫לא הכוח שלי מאיץ בי‪ .‬אני שליח ציבור‪ .‬ניצלתי על מנת שלא לתת מנוח׳‪ .‬‬

‫יחסו של היישוב לשואה נידון במחקר השואה הישראלי‪ ,‬והיה כלי לניגוח‬
‫פוליטי‪ ,‬כפי שמראה המחקר ההיסטורי‪ .‬בפולמוס בשנת ‪ 1994‬נטען כי שבתאי‬
‫בית־צבי היה חלוץ הביקורת על יחסה של הנהגת היישוב לשואה‪ ,‬אולם‬

‫המחקר האקדמי שמתח ביקורת על ההנהגה הישראלית הקדים אותו בכך‪.‬‬

‫דן מכמן מזהה שני שלבים בהתפתחות המחקר האקדמי על היישוב בארץ‬
‫ישראל ויחסו לשואה עד שנות התשעים של המאה ה־‪ .20‬בשלב הראשון‪,‬‬

‫בשנות השבעים‪ ,‬הוא כלל את מחקריהם של יואב גלבר‪ ,‬אריה מורגנשטרן‪,‬‬

‫וחוה אשכולי־וגמן‪ .‬בשלב השני‪ ,‬שהחל בשנות השמונים‪ ,‬נוספו מחקרים פרי‬
‫עטם של דינה פורת‪ ,‬דליה עופר‪ ,‬יחיעם ויץ‪ ,‬טוביה פרילינג ואחרים‪ .‬בשני‬

‫השלבים הללו נמתחה ביקורת על אוזלת היד של הנהגת היישוב בהצלת‬

‫יהדות אירופה‪ .‬בשלב הראשון הייתה הביקורת נוקבת‪ ,‬ואילו בשני – מתונה‬

‫יותר‪ .‬מכמן תלה את התמתנות הביקורת בהתפתחות חקר השואה הכללי‬

‫ח׳ פרקש‪ ,‬׳הנושא הרדום‪ :‬שיחה עם חוקר השואה משה פראגר׳‪ַ ,‬הצֹ ֶפה‪.8.4.1975 ,‬‬ ‫ ‬
‫לסקירת המחקר בתחום זה‪ ,‬ראו‪ :‬עופר‪ ,‬׳מבט לאחר יובל׳‪ ,‬עמ׳ ‪ ;473-443‬פורת‪,‬‬ ‫ ‬
‫׳ההיסטוריוגרפיה הישראלית על היישוב׳‪ ,‬עמ׳ ‪ ;131-117‬שפירא‪ ,‬׳ההיסטוריה של‬ ‫ ‬
‫ ‬
‫המיתולוגיה׳‪ ,‬עמ׳ ‪.53-34‬‬
‫עופר‪ ,‬׳מבט לאחר יובל׳‪ ,‬עמ׳ ‪ .449‬משנות השמונים של המאה ה־‪ 20‬נידונה סוגיית‬ ‫ ‬
‫׳היישוב והשואה׳ במחקר השואה הישראלי‪ .‬ראו‪ :‬באואר‪ ,‬יהודים למכירה?; גורני‪,‬‬ ‫ ‬
‫קריאה באין אונים; גלבר‪ ,‬תולדות ההתנדבות; פורת ונאור (עורכים)‪ ,‬העיתונות‬

‫היהודית בארץ ישראל; פורת (עורכת)‪ ,‬שואה ממרחק תבוא‪.‬‬
‫בית־צבי‪ ,‬הציונות הפוסט־אוגנדית במשבר השואה‪ .‬שבתאי בית־צבי היה מורה בתל‬
‫אביב‪ ,‬רוויזיוניסט בהשקפתו‪ .‬הוא טען כי המידע על השואה הושתק בעיתונות הארץ־‬
‫ישראלית וכי ההנהגה הציונית לא גילתה עניין בהצלת יהודי אירופה‪ .‬הוא גם סבר‬
‫כי ההיסטוריוגרפיה הישראלית על השואה דבקה בטענה שהיישוב והתנועה הציונית‬

‫פעלו כהלכה כלפי יהודי השואה‪ .‬ראו‪ :‬כהן‪ ,‬הדורות הבאים – איככה ידעו?‪ ,‬עמ׳‬

‫‪ .436-432‬טיעוניו של בית־צבי נידונו מחדש במה שמכונה ׳הפולמוס הפוסט־ציוני׳‬
‫בשנות התשעים של המאה הקודמת‪ .‬ראו‪ :‬יוסף גרודז׳ינסקי‪ ,‬׳השואה‪ ,‬היישוב‪ ,‬מנהיגיו‬
‫וההיסטוריונים שלהם (א)‪ :‬פרשת הרב וויסמאנדל מברטיסלבה לדוגמה׳‪ ,‬הארץ‪,‬‬

‫‪ .8.4.1994‬עוד על הפולמוס ראו‪ :‬מכמן‪ ,‬׳פוסט־ציונות׳ ושואה‪ ,‬עמ׳ ‪.26-11‬‬
‫מכמן‪ ,‬השואה וחקרה‪ ,‬עמ׳ ‪.260-258‬‬

‫גלבר‪ ,‬׳העיתונות העברית בארץ־ישראל׳‪ ,‬עמ׳ ‪ ;58-30‬מורגנשטרן‪ ,‬׳ועד־ההצלה‬
‫המאוחד׳‪ ,‬עמ׳ ‪ ;103-61‬אשכולי־וגמן‪ ,‬׳עמדת המנהיגות היהודית בארץ־ישראל׳;‬
‫פורת‪ ,‬הנהגה במלכוד; עופר‪ ,‬דרך בים; ויץ‪ ,‬מודעות וחוסר אונים; אשכולי־וגמן‪ ,‬אלם‪:‬‬

‫מפא״י לנוכח השואה‪ ;1942-1939 ,‬פרילינג‪ ,‬חץ בערפל‪.‬‬