Page 11 - machon ben guryon-betoch marbolet hyamim.machon ben guryon-betoch marbolet hyamim.1A
P. 11

‫‪Pg: 11 - 1-Back 21-11-21‬‬

‫מבוא ‪11‬‬

    ‫ובהכרה מדויקת יותר של ההקשרים ההיסטוריים‪ ,‬אשר הרחיבה את נקודת‬
                                     ‫המבט מעבר לזו המתמקדת בארץ ישראל‪ .‬‬

    ‫בראשיתו של המחקר ההיסטורי על השואה ביקשו החוקרים להתמודד‬
    ‫עם הדימוי השלילי שדבק ביישוב ובמנהיגיו על חלקם בהצלת יהודי אירופה‬
    ‫עקב סוגיית ה׳מידע׳ וה׳ידיעה׳‪ ,‬קרי‪ :‬מתי ידעו מנהיגי היישוב על גורלה של‬
    ‫יהדות אירופה ובעיקר על ההשמדה השיטתית‪ ,‬ומה הם ידעו; בהמשך ישיר‬
    ‫לכך עלתה השאלה על מה נחלקו מנהיגי היישוב בבואם להכריע בשאלות של‬
    ‫תכניות הצלה ומתן סיוע כספי ליהודי אירופה‪ 10.‬החוקרים נסמכו על יומנים‪,‬‬
    ‫על כתבים ועל התכתבויות של אנשי הנהלת הסוכנות היהודית‪ ,‬ועד ההצלה‬
    ‫וגופים אופוזיציוניים‪ .‬הם הניחו שהמקורות הללו‪ ,‬ובכללם העיתונות היומית‪,‬‬

                             ‫משקפים נאמנה את דעותיהם של מנהיגי היישוב‪11.‬‬
    ‫הדיון בסוגיה של תודעת השואה ועיצוב הזיכרון שלה משולב בשאלת‬
    ‫התגבשותו של הזיכרון הקיבוצי‪ ,‬שכן ׳ה״אני״ של האומה קיים רק בה‬
    ‫במידה שיש לה זיכרון׳‪ 12.‬מוריס הלבווקס טען כי הזיכרון הקיבוצי קיים‬
    ‫הודות למאמץ מודע של החברה ומוסדותיה להיענות לצרכיה ולערכיה;‬
    ‫ואף שפעולת הזיכרון אישית‪ ,‬היא מוכתבת באמצעות קוד פרשני שמעצבת‬
    ‫החברה בעזרת עולם מושגים ואסוציאציות‪ 13.‬בשנות החמישים עוצבו‬
    ‫דפוסי זיכרון השואה במדינת ישראל בעזרת עולם מושגים שטוח וחד־ממדי‪,‬‬
    ‫והמחקרים ביקשו לחשוף את המסרים שהונחלו בדרך זו‪ 14.‬לכן התמקדו‬
    ‫המחקרים הללו על פי רוב בממסד הישראלי ובשיח החילוני הציוני‪ ,‬והתעלמו‬
    ‫מהשפעתן של תרבויות משנה‪ ,‬כגון החברה החרדית‪ ,‬על הזיכרון בקבוצה‬

                                                          ‫הדומיננטית השלטת‪.‬‬

                                                ‫מכמן‪ ,‬השואה וחקרה‪ ,‬עמ׳ ‪.260-259‬‬       ‫ 	‬
                                                  ‫עופר‪ ,‬׳מבט לאחר יובל׳‪ ,‬עמ׳ ‪.452‬‬    ‫‪	10‬‬
                                                                                ‫שם‪.‬‬  ‫‪	11‬‬
                                                                                     ‫‪1	 2‬‬
‫זרטל‪ ,‬האומה והמוות‪ ,‬עמ׳ ‪ .126‬לספרות נבחרת בהקשר זה ראו‪ :‬הרטמן‪ ,‬׳חושך‬
‫נראה לעין׳‪ ,‬עמ׳ ‪ ;93-68‬ויץ‪ ,‬׳בהקשר הפוליטי‪ ,‬עמ׳ ‪ ;297-271‬עופר‪ ,‬׳מה ועד כמה‬           ‫‪	13‬‬
‫לזכור מן השואה׳‪ ,‬עמ׳ ‪ ;194-171‬קרן‪ ,‬׳כיצד מעצבים זכרון?׳‪ ,‬עמ׳ ‪ ;21-9‬רפל (עורך)‪,‬‬
‫זכרון סמוי זכרון גלוי; שפירא‪ ,‬׳השואה‪ :‬זיכרון פרטי וזיכרון ציבורי׳‪ ,‬עמ׳ ‪;13-4‬‬         ‫‪	14‬‬

                ‫‪.Don-Yehiya, ‘Memory and Political Culture’, pp. 139-182‬‬
‫‪ .Halbwachs, On Collective Memory, p. 26‬למחקרים נוספים שהתמודדו עם‬
‫סוגיה זו גם בהקשר היהודי־ישראלי ראו‪ :‬ירושלמי‪ ,‬זכור; פונקנשטיין‪ ,‬תדמית ותודעה‬
‫היסטורית‪ ,‬עמ׳ ‪Lewis, History: Remembered, Recovered, Invented; ;30-13‬‬

                                                   ‫‪.Zerubavel, Recovered Roots‬‬
         ‫ראו למשל‪ :‬ויץ‪ ,‬׳עיצוב זיכרון השואה׳‪ ,‬עמ׳ ‪ ;493-473‬שטאובר‪ ,‬הלקח לדור‪.‬‬
   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16