Page 122 - LEEHOV - TO LOVE.LEEHOV - BOOK
P. 122
Pg: 122 - 4-Back 22-03-31
לאהוב המורים כמחנכים
המנחה היסה את הקהל בבקשו את ג'ון מיילקס לעלות אל הבמה על מנת לקבל את
עיטור הכבוד של האוניברסיטה .קריאות נרגשות ליוו את פסיעותיו ההססניות של ג'ון
מיילקס ,בעודו לוחץ את ידיהם של נושאי תארי הכבוד .סוף סוף הגיע למרכז הבמה,
איש נמוך קומה ללא תואר והדר ,אך בעל ארשת פנים קורנת בחיוך מאיר ומלבב .ג'ון
מיילקס בצניעותו האופיינית ניסה להודות לבוחריו ולמעריציו הרבים.
דקות ארוכות חלפו עד ששב השקט .חיוכו הקורן עיטר את פניו שעה שאמר את
המילים הבלתי נשכחות" ...יקירי ...לפני יותר מ 50-שנה שמעה ִאמי מראש מחלקת
הילדים שבבית החולים הגדול שבפלורידה את הבשורה המרה ,כי בנה אמנם ניצל
מפגיעה מוחית חמורה בעקבות תאונה שבה היה מעורב ,אך פגם כל שהוא נותר בצורת
עוויתות לא רצוניות באזור הלסתות .אמי פכרה את אצבעותיה ואמרה' :א-לי ,מה
אומלל יהיה זה בני'...
"לאו" ,אמר הרופא" ,העויתות המסתמנות על פניו נראות כחיוך ,ומי שיודע לחייך
איננו אומלל! בנך יהיה מאושר אם ידע לנצל עוויתות אלו לעידוד בני אדם".
"הייתי ילד מאושר ",המשיך ג'ון מיילקס" ,אנשים אהבו אותי ,את 'חיוכי הנצחי' והשיבו
עליו מלוא חופניים אהבה .כשבגרתי וראיתי כמה טובה צמחה לי מעוויתות אלה,
החלטתי להוסיף להן מאור פנים .למדתי להעריך את המתת שנתן לי האלוקים והודיתי
לו על כך יום יום."...
"בערב זה ,יקיריי,
כאשר אתם מכתירים
אותי בתואר שאיני
ראוי לו ,יש ביכולתי
להעניק לכם דבר
נצחי אחד ,ערכו של
חיוך."...
"ראו מה עשה ב ִלּבכם
חיוך ,שרובו לא רצוני ,והבינו כמה אושר ימלא את ִלּבכם כשתשכילו לחמם ִלּבות
זולתכם בחיוך ֵּכן ואמיתי".
להביט על התוצאה
מסופר על רב ותלמידו שהיו צריכים להגיע לעיירה מסוימת ,וכדי להגיע אליה היה
עליהם לעבור בתוך יער עבות .בהגיעם ליער ,תעו בדרכם והחלו לחפש את הדרך
122
