Page 121 - LEEHOV - TO LOVE.LEEHOV - BOOK
P. 121

‫‪Pg: 121 - 4-Front 22-03-31‬‬

‫המורים כמחנכים‬                              ‫לאהוב‬

‫אינה קשורה‪ ‬כלל‪ ‬לכישורים דידקטיים‪ ,‬פדגוגיים‪ ,‬וכיוצא באלה‪ .‬ג'ון מיילקס‪ ,‬תאמינו‬
          ‫או לא‪ ,‬נבחר על ידי ‪ 82%‬מן הבוגרים שלנו בשל‪ ...‬כן‪ ,‬בשל חיוכו הנצחי!"‪.‬‬

‫הקהל הריע ושרק בעוז‪" .‬אם רק הייתי יכול‪ "...‬המשיך המנחה בקולו הדרמטי‪...‬‬
‫"להקריא בפניכם את המכתבים המאלפים של תלמידיו הרבים מוקירי חיוכו הקורן‪,‬‬
‫כי אז הייתם חשים בעוצמה של אישיותו הצנועה והייחודית‪ .‬בכל זאת בחרנו לקרוא‬

                                                 ‫בפניכם מכתב אחד אופייני ומרגש‪."...‬‬

                                                                    ‫"שמי ג'ימי בראון‪,‬‬
                                                                    ‫ובחרתי להמליץ‬
                                                                    ‫בפניכם על מועמד‬
                                                                    ‫אציל נפש ובלתי‬
                                                                    ‫נשכח‪ ,‬מורי ומלמדי‬
                                                                    ‫ג'ון מיילקס‪ .‬הייתי‬
                                                                    ‫סטודנט מבריק‪,‬‬
                                                                    ‫אך לא היו לי שום‬
                                                                    ‫סיכויים להתקבל‬
‫לפקולטה למשפטים‪ ,‬הפקולטה היוקרתית והנחשקת של האוניברסיטה‪ .‬והסיבה הייתה‬
‫פשוטה‪ ,‬מעולם לא הצלחתי להוציא משפט ברור אחד מפי‪ ,‬בעומדי מול חבר הבוחנים‬
‫ַקרי המזג וחדי העין‪ .‬הייתי מאלה שכל בחינה בעל פה ִמ ְז ְעָרה ואיפסה את הישגיהם עד‬
‫כדי גיחוך‪ .‬ובכל זאת לא רציתי לוותר על המקצוע שראיתי עצמי מוכשר אליו‪ .‬ולכן‬
‫ניגשתי לבחינה בכתב‪ ,‬ולאחריה לבחינה המשלימה בעל פה‪ .‬ברגע שראיתי את פניהם‬
‫של צוות הבוחנים חשתי באותו פחד נוראי המשתלט עלי‪ :‬ברכי החלו לרעוד וגם קולי‪.‬‬
‫ניסיתי לעודד את עצמי במשפטי התמיכה שהפסיכולוג שלי לימד אותי לומר לעצמי‬
                             ‫בנסיבות מעין אלו‪ ,‬אך לא הצלחתי לשחזר מהם מאומה"‪.‬‬

‫"גמגמתי את שמי וידעתי שהקרב הזה כבר אבוד עבורי‪ .‬ואז‪ ...‬אז‪ ...‬ראיתי את חיוכו‬
‫של ג'ון מיילקס‪ .‬כן‪ ,‬הוא חייך אלי פעם‪ ,‬ועוד פעם‪ ,‬הרגשתי איך החיוך הזה נותן לי עוז‬
‫ותעצומות‪ ,‬נוטע בי אמון חדש‪ ,‬מייצב את רגליי ומאשש את דיבורי‪ ...‬הערפל הכבד‬
‫שכיסה אותי נמוג והלך‪ ...‬ואני עמדתי בבחינה בכבוד‪ .‬חיוכו של ג'ון מיילקס לא רק‬
‫שפתח לפני את שערי הפקולטה למשפטים‪ ,‬אלא הוא זה שסלל בפני את כל הדרך‬
‫הארוכה והמרשימה שעשיתי עד למילוי תפקידי העכשווי‪ ...‬שופט בית המשפט העליון‬

                                                                   ‫של מחוז ניו‪-‬יורק‪"...‬‬

‫הקהל השמיע קולות השתאות‪ .‬ג'ימי בראון‪ ,‬שופט בית המשפט העליון של מחוז ניו‪-‬‬
‫יורק היה ֵׁשם ֹכה מעורר כבוד‪ ,‬עד שקריאת מכתבו והודאתו האחרונה היו בבחינת‬

                                                           ‫גושפנקא שאין עליה עוררין‪.‬‬

‫‪121‬‬
   116   117   118   119   120   121   122   123   124   125   126