Page 120 - LEEHOV - TO LOVE.LEEHOV - BOOK
P. 120

‫‪Pg: 120 - 4-Front 22-03-31‬‬

‫לאהוב‬                              ‫המורים כמחנכים‬

‫ילד כמבוגר זקוק לאוירה של שמחה ורוגע‪ ,‬וכשיש מתיחות באויר‪ ,‬הראשון שירגיש‬
                                                  ‫בזאת הוא הילד‪ ,‬וההפסד הוא לכולם‪.‬‬

‫נזכור אפוא תמיד‪ ,‬להראות לתלמידינו‪-‬בנינו פנים אוהבות עם חיוך גדול‪ ,‬והתוצאות‬
‫לא תאחרנה לבוא‪ .‬בדומה לאדם העומד מול מראה‪ ,‬כשיחייך – תמיד יראה מולו אדם‬

                                                                           ‫מחייך ושמח‪.‬‬

           ‫כמאמר החכם באדם‪ַּ" :‬כַּמ ִים ַהָּפ ִנים ַלָּפ ִנים ֵּכן ֵלב ָה ָא ָדם ָל ָא ָדם" (משלי כז‪,‬יט)‪.‬‬

                                                              ‫ערכו של חיוך‬

‫ערב נדיר במינו נערך באחת האוניברסיטאות הגדולות בארצות הברית‪ .‬לערב‬
‫המיוחד הזה קדמה שרשרת ארוכה של תכתובות‪ ,‬הודעות ופרסומות שהזמינו את‬
‫בוגרי האוניברסיטה‪ ,‬להגיש בכתב את המועמד שלהם לתואר‪" :‬המורה הבלתי נשכח"‪.‬‬
‫הבוגרים נדרשו כמובן‪ ,‬לנמק את בחירתם ולהוסיף גם אפיזודה אחת המתארת את‬

                                                      ‫תכונותיו הייחודיות של מועמדם‪.‬‬

‫להפתעת הנהלת האוניברסיטה זרמו אליה עשרות רבות ואפילו מאות של מכתבים‬
‫מידי יום‪ .‬אך אף אחד מתוך כל אותם כותבים לא יכול היה לתאר לעצמו את ההפתעה‬

                                        ‫האמיתית שעתידה היתה להתרחש באותו ערב‪.‬‬

‫באולם האודיטוריום הענק והמפואר ישבו בוגרים בכל הגילאים‪ .‬איש מהם לא ידע מי‬
‫מן המועמדים אכן נבחר‪ .‬קשרים של נוסטלגיה ואולי אף מעבר לכך הביאו אותם אל‬

                                                                    ‫המפגש הייחודי הזה‪.‬‬

‫בימת הכבוד עוטרה בסגנון ַמ ְלכּו ִתי‪ .‬סמל האוניברסיטה ניצב במרכזה על ַּכן גבוה‬
‫ומשני העברים בלטו כסאות הכבוד של נשיאי האוניברסיטה‪ ,‬ושל נושאי תארי‬
‫הכבוד למיניהם‪ .‬הבוגרים נעמדו על רגליהם ונושאי משרות הכבוד החלו לתפוס את‬
‫מקומותיהם‪ .‬רק קהל ומנחה אמריקאי יודעים כיצד להפוך ערב כזה לאירוע דרמטי‬

                                                                     ‫ומרגש מאין כמוהו‪.‬‬

‫אבל‪ ,‬ללא צל של ספק‪ ,‬הבחירה הפתיעה את כולם‪ :‬המורה ג'ון מיילקס נבחר ע"י ‪82%‬‬
                                      ‫מן הבוחרים! הקהל עמד על רגליו והריע בעוז‪...‬‬

‫ג'ון מיילקס לא היה המורה הנבון ביותר‪ ,‬גם לא המבריק‪ .‬הוא לא היה מן המורים‬
‫המשמיעים קולם ברמה‪ ,‬או מן ה"מנהיגים" בסגל האקדמי‪ .‬ובכל זאת זכה באחוז ֹכה‬

                               ‫נכבד של בוחרים שאפילו נשיא ארה"ב‪ ‬היה מתקנא בו‪.‬‬

‫"ג'ון מיילקס‪ ,‬המורה הבלתי נשכח!" אמר המנחה בפאתוס‪" .‬מאות מכתבי הערכה‬
‫והוקרה קיבלנו על תרומתו הייחודית לתלמידיו‪ .‬בוגרים מכל קשת הגילאים ציינו שוב‬
‫ושוב במכתביהם‪ ,‬כי התכונה של ג'ון מיילקס אשר השאירה רושם בל יימחה בתלמידיו‬

                                                                          ‫‪120‬‬
   115   116   117   118   119   120   121   122   123   124   125