Page 124 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 124
Pg: 124 - 4-Front 21-05-11
124פ נ י י א נ ו ס
הלחים .תהיתי כיצד זה מצא סלינק את דרכו בעלטה המוחלטת ,וניחשתי כי
ודאי כיוון את צעדיו בעקבות פנסו של הזר .מקץ דקות לא רבות של התקדמות
איטית אך קצובה התפצלה התעלה לשני מעברים שהוליכו לכיוונים שונים.
פניתי אל המעבר הצר מבין השניים ,דבק בקריאותיו של סלינק ,שהוסיפו להדהד
כל אותה עת בין קירות התעלה .מעט הלאה משם השגחתי בצללית אדם מטפסת
בסולם שקוּבע אל הקיר .מיהרתי בעקבותיה .הטיפוס בסולם תבע ממני את
השימוש בשתי ידיי ואילצני לוותר לשעה קלה על אור המצית .כעבור כמה דקות
מצאתי את עצמי במפלס תת־קרקעי נוסף אך מרווח ומואר בהרבה מקודמו .על
הקרקע הבחנתי בנוגה עמום ומתכתי של פסי רכבת ,שקלטו אור חיוור שהסתנן
אל פנים המנהרה ממקור לא ידוע .מעט הלאה ממני ראיתי את סלינק מנופף
בידיו לעברי .גיששתי את דרכי אליו בזהירות ,מקפיד שלא למעוד על מכשולים
סמויים ,עוקב בעיניי אחרי שני פסי הפלדה הכסופים ,שנמתחו עמוק אל תוך
קרביה האפלים של המנהרה .כשהגעתי עד כדי מרחק נגיעה ממנו ,שלח בבת
אחת את שתי זרועותיו ובלם אותי ,שכן מפאת תשישותי כמעט ומעדתי אל תוך
פיר אפל שנפער בקרקע.
"הוא ירד למטה .בוא! יש כאן סולם!"
"איפה אנחנו?" הצלחתי לפלוט.
"במנהרת המטרו ,לא רחוק מתחנת ְקרוּאַה רוּז' הנטושה"...
בעודו מדבר תחב את מקל ההליכה תחת זרועו ,ובלי להשתהות רגע נוסף החל
משלשל את גופו מטה בסולם שלבים רעוע שחובר לדופן הפיר .ניסיתי להניא
אותו ממעשה הטירוף הזה ,אך מילותיי הדהדו בחלל המנהרה ללא מענה .לבי
ניבא לי רעות ,אך לא היה בכוחי לסגת .הורדתי רגל אחת אל אחד משלבי
הסולם ,לאחר מכן את הרגל השנייה ,ובעודי אוחז בחוזקה במעקה התחלתי
לרדת במתינות במורד הפיר .עלטה דחוסה וחונקת סגרה עליי והייתי כסומא; לא
נותר לי אלא להסתמך על ידיי ועל רגליי שיובילוני בבטחה אל המפלס התחתון.
מצבו של הסולם היה בכי רע ,שלביו כוסו חלודה והמגע בהם הותיר על כף היד
משקע גרגירי מתפורר; שלבים אחדים נאנקו תחת רגליי ,עד כי חששתי פן יקרסו
תחת משקל גופי .המשכתי אפוא בירידתי המדודה והאיטית ,וקריאותיו
המדרבנות של סלינק לא שכנעוני כהוא זה לחרוג מזהירותי המופלגת.
בהגיעי לבסוף אל התחתית מצאתי עצמי שקוע עד מעל לקרסוליי במי אפסיים
עכורים ושמנוניים ,שחלחלו אל תוך נעליי והרטיבו כליל את גרביי ואת שיפולי
מכנסיי .סלינק ,בתושייתו הרבה ,הספיק כבר להתקין למעננו מאור מאולתר .הוא
קרע רצועה מאמרת אפודתו וליפף אותה בחוזקה סביב מקל ההליכה שלו .לאחר
מכן נטל מידי את המצית והבעיר את האריג .בן־רגע החלו להבות מלחכות את
הבד ,מפיצות על סביבותינו אור מרצד .במשחקי האור והצל יכולתי להבחין כי
