Page 128 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A

‫‪Pg: 128 - 4-Front 21-05-11‬‬

‫‪ 128‬פ נ י י א נ ו ס‬

‫הקיהיון פושה בחושיי במהירות‪ ,‬הצלחתי להרים את ראשי עוד פעם אחת‬
‫אחרונה ולסקור את סביבותיי‪.‬‬

‫היה זה חלל קטן וחשוך שקירותיו נחצבו בגסות באבן גיר והתקמרו כלפי‬
‫מעלה לכדי תקרה נמוכה דמוית כיפה‪ .‬מחשבה מהירה חלפה בראשי כי זהו קבר‪4 ,‬‬

‫ומעתה יהיה זה ודאי קברי שלי‪ .‬ברגע זה ממש פרפרה להבת המצית את פרפורי‬
‫גסיסתה האחרונים ונפחה את נשמתה‪ .‬כך נגזל ממני אף חסד האור האחרון‪.‬‬
‫נותרתי שרוע על הרצפה והעלטה כיסתה אותי בתכריכיה הדמומים‪ .‬בסמוך אליי‬
‫יכולתי לשמוע את גידופיו הזועמים של סלינק‪ ,‬שנאבק להפיח חיים במצית‬
‫שבידו‪ .‬שמעתי אותו מפליא מאמציו במנגנון ההצתה‪ ,‬מצליח אך בקושי‬
‫לחלץ ניצוצות זערוריים מאבן הצור‪ .‬בהבלחת פתאום ניתזה להבה יחידה‬
‫ובלתי־צפויה‪ ,‬השתלהבה ביתר עוז וכבתה מיד‪ .‬לא היה זה אלא הרף עין‪ ,‬אך‬
‫בהבזק החטוף‪ ,‬המהיר מברק‪ ,‬היה די כדי להותיר על העין את רישומה החפוז‬
‫של צללית כלשהי בחשכה‪ ,‬מרחק צעדים ספורים מהמקום שבו שכבתי‪ .‬החשכה‬
‫השתררה בשנית‪ ,‬סמיכה ועמוקה אף יותר מקודם‪ ,‬אך בראשי נותר טבוע אותו‬
‫מתאר חמקמק של צלם אדם‪ .‬היו אלה קווים אפופי עלטה של גוף אישה‪ :‬ראש‪,‬‬
‫כתפיים‪ ,‬מותניים‪ ,‬חמוקיים‪ .‬אפס יותר משראיתיה‪ ,‬חשתי עתה בבירור‬
‫בנוכחותה‪ ,‬בהבל פיה החם הממלא את החלל התת־קרקעי‪ .‬השאתי את אוזניי‬
‫לשמוע את נשימותיה השלוות‪ ,‬הקצובות‪ ,‬או שמא הייתה זו הלמות הדם בראשי‬
‫הקודח? אף שחושיי היטשטשו והלכו‪ ,‬יכולתי לראותה עתה בבהירות רבה‪ :‬הנה‬
‫קימורי הגוף הבנוי לתלפיות‪ ,‬כליל היופי והשלמות‪ ,‬שהוגיע את מחשבותיי‬
‫ופרנס את הזיותיי למן היום שבו ראיתיו לראשונה; הנה הם התווים המתכנסים‬
‫לכלל צורה שלמה‪ ,‬פרימורדיאלית‪ ,‬של אישה‪ ,‬נוצקים אל תוך תבנית שהיא‬
‫מופת לסדר והרמוניה אלוהיים‪ .‬דיוקן של מלכה שׂגיבה ותאוותנית‪ ,‬רוחצת‬
‫במסתרי לילה נטול שחר‪ ,‬ששורשי תהילתה מגיעים עד ימי קדם‪ ,‬עד חופיה‬
‫סחופי החול של הדלתא; היא נישאת מעליי‪ ,‬זקופה ויהירה‪ ,‬עיניה אזמרגד‬
‫שחור‪ ,‬מבטה חורש את בשרי בפרגולים‪ ,‬וכל תו ותו בדמותה הוא עדות ותזכורת‬

‫למפלתי הנצחית‪.‬‬
‫"אמינה‪ "...‬קראתי באפיסת כוחות‪ ,‬ולא שמעתי עוד את קולי‪" .‬אמינה‪"...‬‬
‫ברוח משולהבת‪ ,‬בכוחות אחרונים‪ ,‬גררתי לעומתה את צרור איבריי המוטלים‬
‫על הרצפה‪ .‬זוחל על ברכיים מכווצות‪ ,‬כאחרון החסידים השוטים‪ ,‬נסחף עד‬
‫כלות בחולי חזיונותיי הלוהבים‪ ,‬בעינוגי חושיי המייסרים‪ ,‬מייבב כמו כלב‪,‬‬
‫מחרחר כשכיב מרע‪ ,‬נרעד עד העצם‪ ,‬וידי נשלחת לפניי באקסטזה‪ ,‬בעווית‬
‫פראית‪ ,‬בהשתוקקות על־אנושית‪ ,‬לגעת בקצות האצבעות בבהונות רגליה‪ ,‬לחוש‬
‫תחת ידי את עורה הצח‪ ,‬הלוהט בתשוקה בלתי־מאולפת‪ ,‬ואז להרעיף על שוקיה‬
‫נשיקות רוטטות‪ ,‬לשאוף אל קרבי עוד פעם אחת את בשמם החריף של ירכיה‬