Page 127 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A

‫‪Pg: 127 - 4-Back 21-05-11‬‬

‫נ ג ר ד ו ‪127‬‬

‫בילדותי על אודות ארון העינויים המפורזל במסמרים‪ ,‬הלוא היא בתולת הברזל‬
‫מנירנברג הידועה לשמצה‪ ,‬שאפילו אוגוסטינוס הקדוש לא נלאה מלפאר את‬
‫סגולותיה מעוררות האימה‪ .‬לרגע קפאתי במקומי ולא יכולתי להניע איבר‬
‫מאיבריי‪ ,‬ואז נדחפתי הלאה בכוחו המצמית של חזיון רפאים קודח‪ .‬נדחקתי על‬
‫גחוני בין האבנים המרוסקות‪ ,‬שלחתי ידיים קדימה‪ ,‬לגשש‪ .‬תנועתי הייתה קשה‪,‬‬
‫איטית ומסורבלת‪ ,‬שכן יכולתי להניע את גפיי אך בדוחק‪ ,‬ואת ראשי כמעט שלא‬
‫יכולתי לזקוף כלל; הסלעים החדים הותירו בי שריטות מדממות‪ ,‬סנטרי ניגף‬
‫מחצץ פוצעני בעוד קרקפתי מתחככת בתקרת הנקרה‪ ,‬אבל לא שעיתי עוד לכל‬
‫אלה‪ .‬לפי שעה ריכזה זהרורית המצית העלובה שמלפניי את מחשבותיי וניקזה‬
‫אליה את מאוויי ורצונותיי כולם‪ .‬לא יצאו דקות אחדות וגם אותה לקחה העלטה‪.‬‬
‫עתה נותרתי לבהות בחשכה ללא סוף‪ ,‬שצלמונה חורג מכל תואר ומילה ושדבקה‬
‫בעיניי כמו רטיות שחורות ובלתי־חדירות המונחות על עיני המת‪ .‬לשווא תרתי‬
‫אחר סימן של אור – ולו קלוש ביותר – שיפער סדק באפלה הדחוסה‬
‫והמוחלטת‪ ,‬כדי שאוכל לתת בו את מבטי ולכוון לעברו את זחילתי הנואשת‪.‬‬
‫מקץ רגע או שניים נמלא האוויר קורים דקים שבדקים‪ ,‬שהיו חסרי מתאר כמעט‪,‬‬
‫אך בהצטרפם יחדיו לבשו צורת מחרוזת זוהרת של צבעים מלאי חיות‪ .‬תחושה‬
‫מוזרה אפפה אותי‪ ,‬כאילו התהפכו עיניי בארובותיהן והביטו עתה פנימה‪ ,‬אל‬
‫תוך נפשי‪ .‬תבהלה השתלטה עליי ודרבנה אותי להמשיך‪ ,‬קדימה עוד ועוד‪ ,‬עד‬
‫יכלו כוחותיי‪ ,‬עד תאבד נשימתי האחרונה‪ ,‬רק לא להיקבר חי באדמה הארורה‬
‫הזו‪ .‬אפר ובוץ דבקו בפניי‪ ,‬פלשו אל תוך פי וניגרו במורד צווארי יחד עם נחילי‬
‫זיעה שנפלטו ללא הפוגה מגופי הלוהט‪ .‬קדחתי מחום ונשימתי חרכה בגרוני‪.‬‬
‫צחנת גופרית עמדה באוויר וריחות מתקתקים־חמוצים של צואה ומשקע מלחים‬

‫הצליפו ללא רחם בנחיריי וחוללו שמות בבני מעיי‪.‬‬
‫אינני יודע כמה זמן זחלתי בתוך הנקרה הדחוקה הזאת‪ ,‬מגשש את דרכי בדמי‬
‫הלילה הנצחי‪ ,‬אך בשלב מסוים שוב דימיתי לראות הבהוב קלוש בוקע מנקודה‬
‫כלשהי לפניי‪ ,‬במרחק שלא ניתן היה לאומדו‪ .‬בן־רגע קרעתי את עצמי ממקומי‬
‫ובשארית כוחותיי משכתי את גופי קדימה‪ ,‬זוחל כמוכה טירוף‪ ,‬מתעלם לחלוטין‬
‫מן החבלות והפציעות זבות הדם שעל פניי וגופי‪ .‬מקץ דקות שנמשכו כנצח‬
‫השגחתי בתווי פניו של סלינק מגיחים מתוך האפלה‪ ,‬מזדהרים וחומקים‬
‫לסירוגין‪ ,‬בקצב ריצודה של להבת המצית השברירית אך רבת הנוחם שבידו‪ .‬הוא‬
‫הסמיך את הלהבה אל פי הנקרה כדי שאיטיב לראות את דרכי החוצה‪ .‬בלא‬
‫כוחות נחלצתי לבסוף מתוככי הלוע השחור והושלכתי אל קרקע מרופשת וקרה‪,‬‬
‫כהיפלט עובר מרחם אמו‪ .‬ראייתי התערפלה ונמצאתי על סף עילפון‪ ,‬אך בעוד‬