Page 125 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 125
Pg: 125 - 4-Front 21-05-11
נ ג ר ד ו 125
נמצאנו בתוך חלל תת־קרקעי שקירותיו עשויים לבנים עירומות וקרות ,מחוטטות
ְמלחוּת וזבות רטיבות .באוויר עמד ריח חזק של טחב ואדמה ,שנמהל בצחנה
קלושה ומרוחקת של מי שופכין .ממולנו ,מרחק צעדים ספורים ,נפערה מנהרה
צרה וחשוכה ,אשר גובהה לא עלה על שלושה מטרים ורוחבה היה לכל היותר
מטר וחצי .סלינק החיש צעדיו אל תוך הלוע החשוך ,ואני – בעודי נאבק לכבוש
את החשש ש ִכרסם בלבי – נגררתי אחריו בבלי רצון.
מיד כשנכנסנו אל המנהרה נתקפתי בהלת אימים של ממש ,תחושת מחנק
מחרידה קמה בגרוני וביקשתי לחזור .השאתי את קולי בתחינה למען יואיל
סלינק לשמוע בקול השפיות ולסגת מריצתו הטרופה .הוא ,בתגובה ,שם עצמו
כמי שאינו שומע ,ורק האיץ את הליכתו תוך שהוא אוחז מלפניו את האבוקה,
שהוסיפה להזות אל הקרקע קילוחים לוהבים של אש .מדי פעם בפעם איימה
האש ל ְכבות ,וסלינק היה שב ומלפף סביב המקל רצועות שקרע מאפודתו ,עד
שלבסוף אזל הבד .כל זאת עשה אגב הליכה נמרצת וללא כל השתהות ,אף לא
קלה שבקלות .לאור הלהבה הנחלשת יכולתי להבחין בסימנים וכתובות סתומות
שהוטבעו על קירות אבן הגיר באמצעות עשן נר שחור .עדות זו לנוכחות אנושית
במקום כה אפל וטחוב הפיחה בי מעט תקווה ונוחם ,ונאחזתי בה כדי להשקיט
את חרדתי.
סלינק ,כך נראה ,לא שעה לכל אלה והוסיף כל העת במרדפו העיקש אחר הזר
המסתורי; מהיר כשד ,דרוך כחץ הנשלח אל המטרה .רק בדי עמל עלה בידי
להדביקו .ככל שהתקדמנו והעמקנו אל תוככי האדמה ,כן הלכה המנהרה והפכה
צרה ונמוכה יותר .בהדרגה נעשתה הקרקע לחה וספוגית ,עד שלבסוף בוססו
רגליי במדמנה צמיגית ומבאישה וכל צעד היה כרוך במאמץ עילאי .בשלב
מסוים הפכה תקרת המערה כה נמוכה ,עד שאנוסים היינו לכופף את ראשינו כדי
שנוכל להוסיף ולהתקדם .מפלס המים תחת רגלינו הלך וגבה אף הוא ,עד כי
מקץ זמן לא רב היו רגלינו שקועות במים עד הברכיים .לכל אלה התלוותה
באשה מחליאה של שתן וצואה ,מעורבת במעין ריח פטרייתי מעופש וטחוב.
המים היו קרים והקפיאו את רגליי ,ומדי פעם היה עלי להסיט מדרכי גווייה
מרקיבה של חולדה שצפה צפודת איברים על פני המים העכורים .הצלליות
הארוכות שהטילה האש על סביבותינו מילאוני פחד וחלחלה ,וחשתי במעורפל
כיצד שבה ומתגברת בקרבי בהלת החנק ,היא חרדת הקבר השלטת בתודעתם
של החיים מרגע לידתם .כל אותה עת קיננה בלבי מחשבת בלהה בלתי־ניתנת
לשליטה ,שמא תכבה האש וניוותר אבודים במעבה האדמה ,מוקפים עלטה
אינסופית ,מבלי שנוכל למצוא את דרכנו חזרה .זרקתי אל סלינק מבט נואש,
ולאור פרפורי הלהבה הנחלשת ודועכת השגחתי כי פניו לבשו עתה הבעה
מוזרה ,אקסטטית משהו ,כשל אדם השרוי בטראנס עמוק; עיניו היו דלוקות
