Page 172 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 172
Pg: 172 - 6-Front 21-05-11
172פ נ י י א נ ו ס
השירה הסתיימה ורחש של התרגשות עבר בקהל .אל הבמה באה ועלתה
אישה גדולה ובשרנית .לגופה עטתה רק צעיף של משי דק שבדקים ושדיה
הכבדים פרצו ממנו כשני שופרים ונחו כלאחר כבוד על בטנה החשופה ,הלבנה,
הרוטטת .פניה היו נתונים מאחורי מסכה כסופה ולראשה חבשה צמד קרני פרה
מעוקלות שחוברו זו לזו בדיסקית.
"הנה איסיס!" לחש באוזני בהתרגשות האיש בעל השיער הכסוף.
בינתיים השעינה האישה את גבה אל המזבח המוארך ,מתחה את צווארה
לאחור ופישקה את רגליה במחווה מגושמת של חושניות .מן הצללים הגיחה
בדילוגים דמות נוספת .היה זה גבר בעל מבנה גוף כחוש וגמלוני ,כפוף קמעה,
ולבד מגלימה ירוקה מעוטרת סהרונים ושמשות זהובות שנגררה על הרצפה
בלכתו ,לא לבש דבר .על פניו עטה מסכה מוזהבת ,ועל ראשו הונח מעין כובע
לבן מוארך ומשונה למראה .בידו האחת אחז מחבט ובשנייה קרס .הוא נפנה אל
הקהל ובתנועה מהירה הצליב אותם מעל לראשו .הקהל הריע בהתלהבות.
"אוסיריס "...מלמל האיש לידי.
זמזום של שירה החל עולה מתוך הקהל ,אליו הצטרפו ,אט־אט ובהדרגה ,תופי
טם טם סמויים מהעין .האישה נשכבה פרקדן על המזבח והגבר החל קרב אליה
בצעדים מדודים ,טקסיים ,בעוד איבר זכרותו מזדקר מלפניו בחדווה נערית,
עולצת .לאחר שהקיף את המזבח מספר פעמים ,בא ונעמד בין רגליה
המפושקות ,תוך שהוא מסמיך את חלציו אל החלל השחור שנפער ביניהן .אחר
כך גהר מעליה והצמיד את בטנו הכחושה אל הבשר הלבן והמיוזע .השירה
הוסיפה ונתגברה בשעה שפצחו השניים בריקוד העתיק .מהמקום בו עמדתי
יכולתי לראות את עכוזו המצומק של הגבר עולה ויורד לקצב התיפוף ,שכל העת
גבר והתעצם .האנשים סביבי נראו כשרויים בטראנס עמוק ,אחוזים קדחת
מוזרה ,והשירה נקרעה מתוך גרונם כיבבה עמוקה ונוקשה ,כמו היו עדת תנים
המריעה למנהיגה .ידי הזיעה בכף ידה של מארחתי ,אבל לא ניכר בה שחשה
בדבר .פניה נותרו ריקים מהבעה ועיניה בהו במתרחש במין קהות חושים לא
טבעית.
עתה כבר הקימו קולות השירה והתיפוף שאון צעקני בלתי־נסבל .צמד
האוהבים שעל הבמה הגביר אף הוא את קצב תנועותיו .הגבר מתח את גבו
לאחור ,כמו היה טווס פצוע ,ומיד לאחר מכן קימר אותו חזרה במין עווית
מהירה ונטולת חן .הוא חזר על תנועה זו עוד כמה וכמה פעמים ,עד שלבסוף
צנח באפיסת כוחות על שדיה של הגברת ,מפרפר פרפורים אחרונים של עונג.
הקהל שאג והריע .מיד אחר כך שבה השירה ומילאה את האוויר ,אך הפעם
הייתה זו שירה מאופקת ,מ ֹונ ֹודית ,כאותם מזמורים ליטורגיים הנהוגים בכנסייה
מזה עידן ועידנים .לבסוף נעמדו השניים על רגליהם .הגבר ,איברו מזדקר עדיין,
