Page 168 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 168
Pg: 168 - 6-Front 21-05-11
168פ נ י י א נ ו ס
"אבל בכך מסתכם עניין הפיצוץ המבוקר ,שהרי אין אנו נמנים עם אלה
השמים סייגים לאש .והנה התכנית :ראשית ,להבעיר את מצבור הדלקים
שבתהום ,ואז לטפס במהירות מעלה ,אל השכבות העליונות ,ולפזר מטענים
וחומרים מאיצי בערה בכל אחת מהנקודות המסומנות כאן ,היכן שהציבו
המהנדסים את התמוכות הגדולות ביותר ,וליצור בכך תגובת שרשרת שתביא
לקריסתם של הרחובות מטה ,אל תוך האש ,שבאותו הזמן תלחך את שכבות
האדמה מלמטה! שער בנפשך את האפוקליפסה המפוארת הזו ,שרק חזיונות
התופת של ִסיני ֹו ֵר ִלי ישתוו לה; הקרקע נבקעת בפיצוץ אדיר ומתוכה פורצת
להבת יום הדין ,והרשעים והנבלים מושלכים כולם אחר כבוד אל תוך אגם
האש "...הוא ספק את ידיו והביט בי בהתרגשות" .כחייל אל חייל ,מה דעתך על
התכנית?"
"אני לא חושב שהיא ישימה" ,הבעתי את דעתי .מה גם שלא הייתי שותף
לתאוות ההרס שלו.
"הו ,חכה ותראה ...טעם הנקמה ערב יותר מטעמן של אלף נשים גם יחד!"
תחושת קבס מחליאה גדשה את בטני וטיפסה במהירות במעלה הסרעפת ,עד
שהתקשיתי לנשום .מלמלתי התנצלות רפה ומיהרתי אל חלל צדדי ששימש
כשירותים .כמעט שלא עלה בידי לסכור את פי בפני הסחי הגואה שפרץ מתוכו.
רכנתי אל בור השופכין המטונף והצחנה האיומה שעלתה ממנו הממה בי ,הפכה
את מעיי וסחטה מבטני קילוחים עזים ,סמיכים ,מבחילים ,שהוסיפו לזרום עוד
ועוד ומילאו את הבור .הקיא ניתז לכל עבר ,לכלך את הקירות ואת ידיי הנאחזות
בהן בחוזקה; הוא נטף על סנטרי מכוסה הזיפים והכתים את צווארון חולצתי.
שרירי הוושט שלי התבקעו מרוב מאמץ ובטני נקרעה לגזרים בכיווצים איומים,
בלתי־פוסקים ,שלרגע נד ָמה כאילו לא יחלפו לעולם .לבסוף הגיעה ההקלה
וקרסתי על הרצפה ,מותש .מחיתי את שפתי בשרוול החולצה ,אבל טעם חריף
ונתעב עמד בפי ושיוועתי למים .בצעדים כושלים הגעתי אל הכיור ,פתחתי את
הברז ושתיתי בצמא את המים העכורים ,שערבו לחכי כמו נקטר מתוק .אחר כך
היזיתי מעט מים על פניי ועל ראשי ,ובעודי מניח לזרם להישטף בחופשיות על
ידיי הבטתי בדמותי שבמראה .פניי היו כמושים ולאים ,וחיוורונם אף הובלט
בשל חבורה גדולה וכהה על אחת הלחיים .את המצח פיארה תחבושת עבה,
שנכרכה סביב הראש בכמה רצועות בד לבנות .גרוני נחנק משאט נפש .שפתיי
היו יבשות והטעם המר ,הבצקי ,מיאן להסתלק .שלחתי יד אל כיס המקטורן
ושלפתי את קופסת הסיגריות שלי ,אך בתוך כך נשמט לרצפה פתק קטן שקופל
ברישול .מיהרתי להרימו .בתוכו גיליתי כמה משפטים שנרשמו בכתב יד חפוז:
ידידי היקר .אנא סלח לי על הסתלקותי חסרת הנימוס .אל תטעה לחשוב כי
הפקרתי אותך מחוסר הכרה בבטן האדמה .לאחר שאיבדת את הכרתך ,השכבתי
