Page 166 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 166
Pg: 166 - 6-Back 21-05-11
166פ נ י י א נ ו ס
לשמע הדברים פרצתי בצחוק בלתי־נשלט ,אך מיהרתי להסותו נוכח מבטו
הנעלב.
"צא ולמד ,אדוני הצעיר! צא ולמד! כבר מאות שנים שתושבי פריז מוצצים
את ִלשדה של האדמה הזאת" – הוא הניח את ידו הגרומה והמקומטת על קיר
המערה – "הם חוצבים בה ומנקבים בה למען יוכלו לבנות את מגדלי האבן
שלהם ,את שדרותיהם ,את כנסיותיהם! אך בעודם מרוקנים את קרביה של
האדמה כדי להקים מעליה את הקריה המעטירה שלהם ,המכונה בפיהם פריז ,הם
מותירים אותה מנוקבת ככברה ,מפוררת כגווייה אכולת רימות ...מאות רבות של
נקרות חלולות ,של מחצבות ריקות התומכות בתקרתן מחצבות אחרות,
קילומטרים על קילומטרים ,מבוך אינסופי של מעברים תת־קרקעיים ומנהרות,
חללים ונקרות העשויים שכבות־שכבות ומגיעים עד טבורה של האדמה...
והמציאות התת־קרקעית הזאת ,ידידי הצעיר ,שונה בתכלית מן החזות הנוצצת
והיהירה המתקיימת מעליה ,אך גם דומה לה למדי ,כמו תמונת ראי מהופכת,
כמו תשליל של פריז של מעלה ...זוהי עיר של צללים ששדרותיה ,רחובותיה
וכיכרותיה דמומים וקרים ,ותושביה היחידים הם מיליוני המתים שהובאו
לקבורה מחודשת ב ַלה ט ֹומבּ־ ִאיסוּאַר .זוהי פריז ד'א ְנ ֵפר ,פריז של התופת ,קריית
שאול האורבת בדממה לכל אלה המהלכים בזחיחות מעליה"...
עיניו נצטמצמו בהבעה נכלולית בעוד אצבעותיו מוסיפות ללטף את האבן
הקרה.
"רק תאר לעצמך ,כל המשקל האדיר הזה של כרך עצום וסואן נתמך בידי
עמודי אבן גיר דקים ,בידי שכבת קרקע צנומה החוצצת בין תקרת מחצבה תת־
קרקעית לבין הרחוב ,או במקרה הטוב – בידי תמוכות רופפות שהציבו גיומו
ואנשיו לפני מאה וחמישים שנה .ואכן ,מדי פעם זוכה פריז של מעלה לתזכורת
מפריז של מטה ,ותושבי העיר מתוודעים לפתע אל שמצוי מתחת לרגליהם .זה
עניין שבשגרה כמעט :תקרה של מחצבה עתיקה קורסת ,האדמה נפערת ובולעת
אל קרבה רחובות ,בניינים ,כבישים! כך אירע בבּולו ַואר סן מישל ,בכיכר דה
ל'אל ַמה ובאינספור מקומות אחרים ...לא המלחמות ,שריפות הענק או המגפות
הן הסיוט המחריד את שנתם של אנשי פריז ,אלא הבולענים ,שאימתם השקטה,
החרישית ,מלווה את הפריזאים על כל צעד ושעל בעודם שוקדים על עיסוקיהם
התפלים וחישוביהם הקטנוניים ,בשעה שהם מתנים אהבים ,סועדים את לבם או
מרוקנים את מעיהם בבית הכיסא ,בעלותם על יצועם ובהקיצם משנתם – תמיד
מקננת בלבם חרדה אחת כמוסה ,בלתי־ידועה ,בלתי־מדוברת ,פן תישמט הקרקע
מתחת לרגליהם ותחשוף את התהום האפלה ,האינסופית שמתחתיה ,והם יגלו
מה איומה היא האשליה הקרויה בפיהם 'עולם' .זהו אפוא הנורא שבפחדיהם,
המקים בלבם פלצות כה פראית ואיומה ,עד כי אין ביכולתם אלא להדחיקו
