Page 163 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 163
Pg: 163 - 6-Back 21-05-11
פרק 17
לעת שחר הקצתי במיטתי רועד ומזיע .כאבים משתקים ייסרו את גופי .נשימתי
הייתה טרופה ונסערת .חככתי בדעתי אם לקרוא לאחות כדי שתעניק לי מחסדי
הסם המרדים .ידעתי שאם אתוודה בפניה על כאבי ,אפשר ושחרורי יתעכב אף
יותר .לבסוף הכריעוני הכאבים וצלצלתי בפעמון הקטן .כעבור רגע נפתחה
הדלת ובפתח הופיעה דמותה הצנומה והחיוורת .היא היטיבה את התחבושת על
מצחי ,ואז ,מבלי שאפצה פה ,ערסלה את זרועי בחיקה והזריקה לי חומר ,אך לא
היה זה מורפיום .שקעתי בשינה נטולת חלומות.
כשהתעוררתי היה החדר חשוך ובאוויר עמדה צינה .כבר לילה ,חשבתי ולבי
נחמץ .עד מתי יחזיקו בי כאן? עד מתי ימנעו מגופי את המורפיום? נתקפתי
בהלה .אני חייב להסתלק מכאן ,למצוא דרך לצאת מהמקום הזה מהר ככל
האפשר .ידעתי שבשעות הלילה המבנה סגור ומסוגר כבית כלא ,ובשעות היום
יהיה קשה – אף בלתי־אפשרי – להתגנב החוצה מבלי להיתפס .ייאוש אחז בי
והתחלתי ממרר בבכי .סימון פוטר ,הפרופסור בחופשה ,אין בנמצא איש שיוכל
להקל על כאבי .במר ייאושי יצאתי מהמיטה וניגשתי אל הדלת .ניסיתי לפתוח
אותה ,אך למגינת לבי היא הייתה נעולה .גררתי את עצמי חזרה אל המיטה
ונטלתי בידי את היומן .כבר עמדתי לפתוח בקריאה ,כשלפתע שמעתי רחש
מאחורי הדלת ,ולאחריו – קול נקישת מנעול .הדלת נפתחה באיטיות ומאחוריה
נגלתה דמות.
"הביטו וראו ,הנה הוא האדון התיאולוג הגדול! עסוק – כהרגלו – בפלפוליו
התיאולוגיים! ודאי חושב הוא כי יוכל להבריח את השדים מראשו בכוחן של
אותיות .וכי לא נאמר לך כבר כי סמאל הוא עיוור ואנאלפבית?"
סגרתי את היומן בבהלה והצמדתי אותו אל חזי בתנועה מסוככת .על המפתן
עמד מסיה מונדי ,לבוש כותונת חולים שכיסתה על חליפה דהויה ומיושנת,
וחייך לעברי חיוך עטור שיניים משחירות .ודאי! חשבתי בלבי ונמלאתי תקווה,
כיצד יכולתי לשכוח! הנה הוא האיש שיחלץ אותי מכאן!
