Page 161 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 161
Pg: 161 - 6-Front 21-05-11 6
א ל ב ד ו 161
אני יודע כי עליי למהר! שהרי הכול ממתינים לי והטקס לא יתחיל בלעדיי.
מוטב לו הייתי נחלץ מן המעמד המגוחך הזה ,מן הפארודיה השטנית שהתקין
עבורי האב ג'יימס ,אולם אין בלבי לאכזב את אימא .בית התפילה מלא מפה
לפה .הכול נושאים עיניהם אליי בעודי עושה את דרכי בין שני גושי הספסלים
לכיוון האפסיס ,ידי שלובה ביד אמי .מעט הלאה משם ,על הבימה ,עומד כבר
האב ג'יימס בגלימתו האדומה ששוליה רקומים חוטי זהב וזרועותיו פשוקות
לקראתנו .אני מטפס כמה מדרגות אבן שטוחות ונעמד על הבימה כשלצדי
כלתי :תמירה ונאווה ,רוחצת בזיו עלומים שאנן ,תנועותיה רכות וגמישות תחת
שמלת כלולות שצבעה כעין הפנינה ואמרותיה מרפרפות־משתובבות סביבה
כלשונות של אור .פניה כמוסים מאחורי ההינומה ,שמא תיפול טרף לכל אותן
רוחות חורשות רע המזומנות לה לכלה בערב כלולותיה .קולו של המשרת
בקודש מרעים" :את שהפריד האלוהים לא יחבר האדם" .אחר הוא מורה לי
להסיר את הצעיף המכמין את פניה של רעייתי ולחשוף לעיני כול את דיוקנה
כליל השלמות והיופי .אך אני מהסס ולפתע מבקש לסגת ,שכן איני יכול
להתכחש עוד לתמורה שחלה בגוף שלצדי ,שניצב קפוא ,דמום ,מאובן ,כצלם
של שעווה ,כסרקופג עתיק ,כמומיה עטויה תכריכים לבנים .תחושת צינה
מקפיאת איברים שלא ניתן לטעות בה אופפת את גופה של כלתי ומחרידה את
לבי בחזי .קומתה שחה ,משתופפת ,והיא הולכת וקמלה לנגד עיניי .ואז מתרחש
דבר מה נורא :שורש כף ידה השמאלית נשטף לפתע קילוחים עזים של דם
הפורצים מתוך חרכים כהים בבשרה .היא נשמטת אל בין זרועותיי במחווה
תיאטרלית ,ומכובד משקלה אני מועד וכושל אחורנית ,גבי אל המזבח .בעודי
מנסה לייצב את עמידתי מסתבכת ידי מבלי משים במפה המעוטרת שעל המזבח,
ומכוח המשיכה נשמטים מעליה פמוטי הזהב וספר הקודש .אני ממהר להשכיב
את הגוף הדומם על משטח האבן החשוף ,והאב ג'יימס נחפז לכרוע ברך ולאסוף
בגביע כסף את הדם המפכה מן הזרוע השמוטה .משמלאה הכוס עד גדותיה
נעמד האב על רגליו ,מסב את פניו אל הקהל ,ובעודו מגיש את הגביע אל שפתיו
הוא קורא ,"Redemisti nos, Domine, in sanguine tuo" :והקהל מחרה־מחזיק
אחריו ,"Ef fecisti nos Deo nostro regnum in sanguine tuo" :הוא מרעים בקולו
" ,"Sanguis Christi, victorשפתיו עוטות בוהק ארגמני ,והקהל עונה פה אחד,
"."Salva nos
אחר כך מוזמנת עדת המאמינים לעבור לפני האב הקדוש ,ואיש איש בתורו
מתכבדים הם להצמיד שפתיים אל הגביע ולזכות לברכה מאת הזקן העטוי
גלימה חגיגית .אלף פרצופים עוברים בסך מול עיניי ובתוכם אני תר אחר פניה
של אמי ,אך היא איננה .אני מסב מבט אל הגופה השכובה על המזבח ,ובאור
המשתבר מבעד לחלונות הוויטראז' אני משגיח ,כך נדמה לי ,ברחישה מוזרה
