Page 333 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 333
Pg: 333 - 11-Front 21-05-11
נ ו צ ת ה ט ו ו ס 333
פניהן כמוסים מאחורי רדיד כהה ואד סמיך נסוך סביבן ,מסתיר ומגלה את צלם
דמותן לסירוגין .נעימת קולן התנגנה באוזניי כשירת האדמה ,כמוזיקת מעמקים:
אני היא הזונה והקדושה ,אני הרעיה והבתולה ,אני האם והבת ,אני העקרה אך
ילדיי רבים ,אני השערורייתית והמופלאה ...לפתע נתבהרה דמותה ולהרף עין
דמתה לאשת האפוקליפסה ,לבושה בשמש והירח תחת רגליה ,על ראשה עטרת
שנים־עשר הכוכבים והיא נמלטת מפני הדרקון המבקש את ילדה .מיד אחר כך
ראיתי את הבתולה ,פניה מפוסלים בחמלה אימהית ,עיניה אפופות תוגת אין קץ,
ידה האחת מכווצת על חזה בתנועה מתחסדת בעוד השנייה שלוחה בתחינה,
מבקשת אחר בנה הגווע על הצלב .לאחריה ראיתי את האלה השחורה ,את
איסיס ,ה ְק ַל ְפּט המצרי גולש על כתפיה השחומות ,החטובות ,פטמותיה זקורות
ומשובצות אבני אודם ,סביב מצחה נלפף הנחש ובפיו גלגל השמש; בחיקה
יושב הורוס העולל והיא מגישה לו אחד משדיה .למול חיזיון זה נמלאתי עונג
בל יתואר ,ולפתע שוב הייתי בבית ילדותי ,בביתה של אמי ,עם הרהיטים
המוכרים ,הפרוזדורים והחדרים המוצלים ,נחפז במעלה גרם המדרגות המוביל
אל אגף המגורים ,אל חדרי השינה .אני חש אל חדרי כיוון שמישהו מחטט
במחברות שהסתרתי בארון ושלתוכן שפכתי את כל רזי לבי ,סודותיי ,הגיגיי
הנסתרים .היו שם שירים ,פואמות ,וגם כמה ניסיונות בוסר בכתיבת פרוזה ,לצד
כתיבה מסאית בעלת אופי תיאולוגי ופילוסופי .אני פורץ פנימה כרוח סערה
ומגלה את מחברותיי פזורות על הרצפה ,אחדות חסרות דפים ,אחרות קרועות
ומושחתות לגמרי .יותר משאני חש כלימה על שסודותיי נחשפו ,אני נתקף זעם
בלתי־נשלט על שהושחתו ביד כה גסה ,ונכון לבוא חשבון עם הפולש ,שזהותו
לא הייתה לי חידה .יצאתי במהירות מהחדר והספקתי להבחין בצללית אדם
חומקת במסדרון ובקצה גלימתו של האב ג'יימס משתרבב ונעלם מאחורי דלת
חדרה של אמי .אני ממהר במורד המדרגות אל המטבח ונוטל בידי סכין קצבים
גדולה .לאחר מכן אני פונה לטפס בחזרה במדרגות אל מפלס המגורים ,אך בתוך
כך אני מדמה לחוש במבטן של עיניים פולשניות ,מקטרגות ,השופטות אותי
לחומרה .בחיל ורעדה ,מבלי יכולת לסרב ,אני מפנה את מבטי אל תמונתו של
אבי ,הניצבת על האצטבה בטרקלין האורחים .והנה ,למרבה התדהמה ,פניו
החידתיים של האיש בתצלום האפל מעולם לא נראו ברורים יותר! על אף המבט
המוצלל תמיד תחת המגבעת השחורה ,על אף פני השטח המחורצים והדהויים
של התצלום ,אני יכול בזו הפעם לראותו בחדות מפתיעה ,אני יכול להכירו! הנה
הוא אבי מולידי ,האלמוני שנוכחותו הנפקדת בחיי הטילה בי מורא וסקרנות
ועוררה בי בליל סבוך של רגשות סותרים ,שנאבקו אלה באלה וסכסכו את
מעמקי נפשי הצעירה .הנה הן העיניים המביטות בי תמיד ,שאת מבטן ידעתי רק
בחוש ,אשר הפכו בראשי למסכת של קווים מעומעמים תחת מגבעת שחורה;
