Page 341 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 341
Pg: 341 - 11-Front 21-05-11
נ ו צ ת ה ט ו ו ס 341
איבר מאיבריי ,ואלמלא רחישתו המאולחשת של הכאב בכל תא ותא בגופי ,נכון
הייתי להאמין כי חציתי את סף החיים ,וכי על נשמתי המעונהִ ,ב ְמקום שתשוב
אל משכן הנשמות ותסתופף בשלווה לרגלי כס כבודו של מלך המלכים ,נגזר
להיות אסירת נצח בגוף קפוא ומתפורר ,ולהישיר מבט אל כיליונם המרקיב
והמאוס של החיים .הו ,מארת השטן! נקמת מפיסטופלס! הנורא שבסיוטים קם
והיה למציאות! גופי היה לקברי! למלכודת נצח! בהלת תופת החורגת מכל
לשון ותואר טלטלה את גפיי הקפואים והקימה פרכוסים עזים בחזי .אך תמורה
זו ,שהפרה באחת את דממת גופי ,תחת שתביאני לידי כניעה והודאה שבתבוסה,
קוממה אותי לכפור בתעתועי הרוח ולגשש מחדש אחר תחושת הקיום .והנה
בהדרגה הפכתי מודע יותר ויותר לתחושת עקצוץ ודגדוג בקצות אצבעותיי,
וגיליתי להפתעתי כי אני מסוגל להניען .כחלוף דקה אחת הצלחתי לקפּוץ את
אגרוף ידי הימנית; אחר כך להניע את הזרוע ,אז את הרגל ,ולבסוף את הגוף
כולו .בהדרגה נתחדדו חושיי והכרתי שבה ונפתחה אל עולם העצמים שסביבי.
מרגע זה ואילך לא יכולתי להתעלם עוד מן התחושה המעקצצת ,המגרדת עד
בלי די שבעורי ,כאילו כוסה מרקם לח ודביק שתסס ורחש והמה אלף רימות
עמלניות .ידי הימנית נשלחה למשימת גישוש ,ועד מהרה נוכחה לגלות כי
חלקים נרחבים מגופי ופניי נחבשו בתחבושות עבות .התפתלתי וזעתי על המצע
הגמיש עליו רבצתי ,ניסיתי לזקוף את ראשי במרי ,אך הדבר היה למעלה מכוחי.
לפתע נפתחו נחיריי אל ריח איום ומוכר – ריח חומצה קרבּ ֹולית! לעזאזל!
גייסתי כוחות ופקחתי את עיניי ,אבל אחת מהן נותרה סגורה .מעליי רכן גבר.
זיהיתי אותו אך בקושי.
"סאם? איפה אני?" חרחרתי בקול סדוק.
"במקום בטוח ...שממנו לא תוכל עוד להימלט" .מאחורי כתפו השגחתי בקווי
דמותה המעורפלים של האחות הצנומה ,החיוורת ,בעלת השיער השחור כפחם.
"אגם האש ...סלינק ...האחרים ...מה עלה בגורל כולם?"
"אם כוונתך לכנופ ָית סהרורי הרוח שחברת אליהם ,ובכן ,להם לא שיחק המזל
כמו לך ...מישהו היה מעלה בדעתו כי חבורה של טרופי דעת ,המשוטטים
להנאתם עם כמות כזו של חומרי נפץ ,תסיים את דרכה באופן אחר?"
"הווהמגריכט ...סאם ,הם אמיתיים! ארבעה במספר! במו עיניי ראיתי
אותם!"
הוא הביט בי בזעף וניכר כי רוחו קצרה.
"אל לך להתרגש יתר על המידה .כבר נוכחנו לדעת כי התרגשות אינה מיטיבה
עם עצביך .לעת עתה השתדל לכפות על עצמך מנוחה ולאגור כוחות – עדיין לא
יצאת מכלל סכנת חיים .עכשיו תזכה סוף סוף לקבל טיפול ראוי למחלתך ,לפני
שאנשים נוספים יקפחו את חייהם בגין טירופך"...
