Page 345 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 345
Pg: 345 - 11-Front 21-05-11
נ ו צ ת ה ט ו ו ס 345
לבדי ,כדי שאביט בשמיים הסמוקים ובגן המתכסה צללים ארוכים של שעת בין
ערביים .ביפעת השעות האלה אירע לפעמים שלאחר התבוננות ממושכת ,דימיתי
לראות ,בין הצללים המשרגים את העצים ,את דמותה בת היגון של אהובתי
ניבטת אליי בשפעת יופיה המסתורי ,כשם שראיתיה אז על סף מיטתי ,באותו ליל
תעתועים רחוק עד אין קץ .וכך ,בעין קרועה ,בעוד שפתיי אכולות האש
ממלמלות ללא הרף את שמה וידי האזוקה מתוחה בכאב ,הייתי מסמן לה לבוא
ולהתקרב ולהשפיע נחמה על בשרי המעונה ,אכול החולי והמרורים .ואולם
בחלוף העתים לא הסכינה עוד רוחי להשתהות ולהמתין עד ישובו חזיונות אלה
לפקוד את שרעפיי החלושים ,המזדמנים ,והייתה מרימה קול זעקה במדוריה
הכמוסים של נפשי וחוצבת את גופה של אהובתי מדמיונות שוקקים ,מזמנת את
ביקוריה לעתים תכופות יותר ויותר .ככל שניסו הרופאים ,לא צלח בידם להמית
את דמותה בזיכרוני ,וחרף ניסיונותיהם העיקשים להליט את זיו פניה באפלת
הסמים המטשטשים ,למחות את זוהר חיוכה המאלף ,היו אלה שבים ופורצים
בעיקשות ממעיינות הלב ,אשר עוד לא יבשו כליל לנוכח טעמן המזוויע של
קורותיי .מדי פעם בפעם הייתה מבליחה תמונתה הענוגה מן הערפילים ,כורעת
על בטני או שרועה פרקדן על המיטה כמראה קלורינדה של טאס ֹו ,ידה פשוטה
אל א ִבּירהּ כמתחננת ,עיניה מביטות השמיימה ,חיוורונה דק כגון השחף
וכריזנטמה תחובה בשערה .ואני הייתי אוסף אותה בזרועותיי וחש את גופי
מלבלב שוב מתחת לקליפת העור החרוכה.
בכלות עליי ימים רבים בבדידותי בבית המרפא הפך העולם שבחוץ מרוחק עד
כדי שמועה ,ומן הבריות עמן באתי במגע נותרו רק אנשי הצוות הרפואי
והחוסים במקום .מעולם לא קיבלתי־מכתב או איגרת ,מעולם לא זכיתי לביקור,
למעט – אולי – פעם אחת; ביקור חפוז ,מוזר ,שסתם את הגולל על יחסיי עם בני
האדם .היה זה זמן לא רב לאחר שהגעתי לבית המרפא ,גופי עוד בער בקדחת
ועורי המושחת ,הספוג במשחות מאלחשות כאב ,להט בחום תחת כותנתי.
שכבתי במיטתי ונמנמתי – מה עוד יכולתי לעשות – ולפתע הקצתי בבהלה,
כיוון שחשתי בסמוך אליי בנוכחות זרה .פקחתי את עיני האחת ,זו שלא נחבשה,
ולהפתעתי גיליתי כי לצדי יושב ישיש צנום בחליפה ירקרקה דהויה .משהבחין
בי מתעורר זינק על רגליו וקרא בהתלהבות" :בראבו! בראבו!" הוא רכן מעליי
וספק בכפיו נמרצות" .בראבו! נפלא!" שב וקרא בלהט ,והפעם אל תוך אוזני
ממש ,ומתוך זקנו הלבן והסבוך הפציע חיוך רחב ועקמומי" .מרהיב! פשוט
מרהיב! חמדת גיהינום אמיתית! מיצית מענבי התשוקה לנשגב את העסיס המר־
מתוק של המציאות הגשמית .להתמוגג ,פשוט להתמוגג!"
בהיתי בו בלא אומר.
