Page 342 - CARMEL-PNY YANUS NEW.1A
P. 342
Pg: 342 - 11-Back 21-05-11
342פ נ י י א נ ו ס
"סאם ...אנא ממך ,אל תאמר דברים כאלה "...התחננתי ,אבל הוא נראה כמי
שאיבד לחלוטין את קור רוחו .הוא הורה לאחות לצאת ומיהר לסגור אחריה את
הדלת .לאחר מכן קרב אל המיטה ,גהר מעליי והסמיך את פניו לשלי ,עד כי
יכולתי להריח את ריח הטבק שנדף מפיו .הוא הביט בי במבט נוקב ,רושף;
מעולם לא ראיתיו כה נסער" .האב ג'יימס ידע טוב מכולנו מה רובץ בתוך
נשמתך האפלה! אילו רק היה נזהר פחות במילותיו ,אילו רק היה בוחר לשון
קצת פחות מליצית ,קצת יותר ישירה ,ופוקח את עיניה של אמך – אילו רק היה
מזהיר אותה ,את כולנו! – אז אולי היה נחסך כל הדם הזה ...איש האלוהים או
נבל ,פושע ורוצח מתועב! כך אמר לאמך ,והיא סירבה לשמוע".
"לא רוצח! איש האלוהים!" צרחתי בחרון שהפתיע גם אותי.
"קודם אמברוזיו" ,אמר" .אחר כך הפרופסור ,והטיפוס ההוא במלון ק ִרי ֹון,
כולם תלויים במהופך! וכל כך למה? כי חשדת שפגעו באותה יצאנית אשר
דימית את עצמך למצילהּ"...
"אמינה!" כל ישותי נזדעזעה" .היכן היא?"
סאם נשף בבוז" .גופתה נמצאה מרקיבה במיטתך ועל צווארה סימני חנק.
האישה המסכנה לא הספיקה אפילו לצעוק"...
"אתה משקר!" אגרופיי נקפּצו בעוצמה כה רבה עד שפצעו את כריות ידיי .רק
עתה חשתי במגעה הצונן של מתכת על מפרק אחת מידיי.
"למה אני אזוק?" שאלתי.
"אוויל! עליך להיות אסיר תודה! אלמלא ִנ ְדר ֹו של אבי לאביך הייתי מניח
להם להשליך אותך לכלא ,שם מקומך ...ובכל זאת לא היה פשוט לשכנע אותם
לוותר על הפרוצדורות המשפטיות; אתה יודע איך הם ,הצרפתים – מקווים
תמיד כי משפטי ראווה יחפו על עצלות והיעדר עשייה ...מכל מקום ,אם לא גופך
שהיה לתל הריסות ,שאין בו עוד לסכן אפילו זבוב ,הייתי מתקשה לשכנע אותם
לזנוח את עניין המאסר .נכון שלא תזכה לצאת מכאן יותר כל ימי חייך ,אבל אל
תראה בכך גזרת עונשין ,שהרי כאן תוכל להוסיף ולהגות באין מפריע בהזיות
הגאולה שלך ,לרקום את מעללי האבירים שלך ולנסח בחופשיות דרשות הלל
ללוציפר .אך שלא כבעבר ,מעתה ואילך ינקטו הרופאים ביחס אליך מידה
מופלגת של חומרה וזהירות ,שכן אף אחד מהם לא רוצה שגורלו יהיה כגורל
הפרופסור ,שנהג איתך קרבה יתרה כאשר הופעת על מפתן דלתו ,וכל חטאו היה
שניסה להזעיק את צוות בית החולים כדי שלא יאונה לך כל רע".
ובעודו אומר את הדברים הללו נטל את כובעו בידו ואמר להסתלק" .היה
שלום .לא נתראה עוד" .אחר פנה מעליי ופתח את הדלת .לא היה בידי זמן
להשתהות על משמען הפרוע של המילים ,לעכל עד תום את התמורה שנתחוללה
בגורלי ,לפי שעיני הדואבת ,בניסיונה המאומץ להביט בפעם האחרונה בסאם,
