Page 195 - PARSHIYOT MEHAHAYIM -avi skali
P. 195

‫ ץקמ שתרפ‬                                        ‫‪Pg: 195 - 7-Back 22-04-14‬‬

                         ‫מי ישלם את המחיר?‬

          ‫ישנם שני הבדלים עיקרים בין התנהגותו של יהודה לזו של ראובן‪,‬‬
          ‫שמביאים את יעקב לסרב לבקשת ראובן אך להיענות לבקשתו של‬
          ‫יְּהתהַועב ְודקנ ׁ ֶהש‪.‬ש ּנ ּוי"ל‪.‬הומירדהאשוהבוןשםמאתחערלח‪,‬ייכובאתוכפיימו"ר ֶאאבתת‪-‬צ ׁוְשמר ֵנליהו ָאב ַבנירהו ָּתרא ִהמחי‪:‬ריתו‪ָ ",‬תאִ‪.‬אֹנ ִכםיה‪,-‬ולֹאֶאא ֶלעְֲאראִ ֶבבי ּנ ֶמּוא ּנע ּו‪-‬ב ֵיא ִרֶלמ ָ ּיי ִָאךד"ית‪,.‬‬
          ‫נכון‪ ,‬ראובן מוכן לשלם מחיר גבוה מאוד‪ ,‬אבל את המחיר ישלמו בעיקר‬

            ‫שני בניו‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬כפי שמתאר המדרש‪ ,‬הרי אלו גם נכדיו של יעקב‪:‬‬

               ‫"'ויאמר ראובן אל אביו את שני בני תמית' – אמר לו‪ :‬וכי בניך‬
               ‫אינן בני? אמר להם יהודה‪ :‬הניחו לזקן עד שתכלה הפת‪ .‬אמר לו‬
               ‫יהודה‪ :‬אבא‪ ,‬אם הולך בנימין עמנו‪ ,‬ספק נתפס ספק לא נתפס‪.‬‬
               ‫ואם אינו הולך עמנו‪ ,‬כולנו מתים ברעב‪ .‬מוטב תניח את הספק‬
               ‫ותתפוש את הוודאי‪ .‬אמר‪ :‬מי מערב בו? אמר לו‪ :‬אני‪ ,‬שנאמר‪:‬‬

                                  ‫'אנכי אערבנו מידי תבקשנו'" (בראשית רבה צא)‪.‬‬

          ‫ההבדל המשמעותי השני הוא ההיסטוריה של יהודה‪ ,‬כלומר פרשת‬
          ‫יהודה ותמר‪ .‬יהודה פגש את תמר כלתו בצומת דרכים‪ ,‬ופנה אליה מבלי‬
          ‫לזהותה‪ .‬היא ביקשה ממנו תשלום‪ ,‬וכיוון שלא היה לו אמצעי תשלום‬

                                                            ‫זמין‪ ,‬הוא נתן לה עירבון לתשלום‪:‬‬
               ‫ַוֲִ"ָ ַּיאמו ׁןֶֹּב ֹתש‪-‬אַראה ֶ ֵ ּמֹצֶאאֶר ּלֶא‪,‬יןת ָ;ןַהמַ‪-,‬ו ָ ַּהלו ֹת ְַּ‪-‬ךתִּ‪,‬א ַתֶַהּוֶמ ּתררןֹת‪-,‬אל ִִֹוֶלאמי"‪,‬רם(ִּ‪-‬כ ּביִ ֹחת ָר ֵָּתתת ְאןמב ֹ ָושךֵיע ָא ּו‪,‬רתְפ ֵב ִֹאולתָןזלי‪,‬יֶלַ‪.‬ע ָ ַךוט‪,‬דּיֹז ּׁואָ‪ֶ ַ -‬ישממ ְ ְּלחרטֶ‪ָ ),‬ח‪.‬ך ָָךא ֲ‪ֹ .‬נא ִַׁוֶכ ּיֹישארֲ ֶא ׁמְ ַּב ָרשי‪ּ ֶַ,‬לד ָ ָחךמ; ְ ּהג ִַו ִדּיָיּהֶ ֵת‪-‬עןִָער‪ּ ִ-‬זָיבל ֹוּהםן‬

          ‫אחרי שלושה חודשים‪ ,‬כאשר יהודה גילה שכלתו זנתה לכאורה‪ ,‬הוא‬
                                    ‫הורה להוציאה לשרפה‪ ,‬ואז היא הציגה את העירבון‪:‬‬

               ‫ַוְָ" ַלּיֹחו ְִ ִימאמִי ֶיה ָימ ַההר ְּ ֵכ ְֹחליִ ֶמאׁתה ְֶּו ָֹמשמדרלֹתׁ‪,‬ה‪ְ,‬ושְ ַלהֳִּהְא ֹחופיִִָׁדצׁתשִיי ִשלאֲייּוא ׁ ֶָםםה‪,‬ש ְ ְוַרוו ַֻ ִּיה‪ּ ַ-‬תגֵַּ ּ ָאמד ֶֶּּשׂ ֵלט ִרהלהי‪,‬ף‪ּ.‬לה ָֹ ּווה ָ‪ֵ ִ,‬הדאוֶָ ּהאלאֹנ ִהֵכ‪.‬לימ ַוּאוַ ָּיֵהֵּצָֹמכררארה ְָתי;ז‪ְ,‬נ ַהוְָּווּ ָת ִתֹדההיאה ֶ‪ָּ ,‬אמ ַתורָּׁיֹ ָ‪,‬משא ַרְ ֶהלמ ֶָּ ַכּחרכ ָרּלהָ‪ֶ-‬צ ָנת ֶד ָא ָךא‪.‬קל‪-.-.‬ה‬
                                                           ‫ִמ ֶּמ ִּני‪( "...‬בראשית לח‪ ,‬כד–כו)‪.‬‬

‫‪195‬‬
   190   191   192   193   194   195   196   197   198   199   200